גנץ הוא נחמד. מתנהל בלבביות. קצת איטי. אינו תוקפני. דיבורו בנועם. לא פלא שקראו לו ׳בניחותא׳. הוא מזכיר את ליפקין שחק ז״ל, הצנחן תכול העיניים, שהכל בא לו בקלות, בלי לרצות יותר מידי, בזרימה טבעית, כאילו מסתדרים לו הדברים מעצמם.
גם כשנכנס לפוליטיקה, גנץ עשה זאת כי העסקים הפרטיים שלו נחרבו וחיפש מה לעשות הלאה. לאור העדר ההצלחה, לשון המעטה, כשלון צורב יותר נכון, כיור חברת ההייטק, אותה הוריד לטימיון, דומה כי שרות ציבורי, שם אין סיכון כלכלי כלשהו, קסם לו.
המותג תכול העיניים של הצנחן הגיבור, הגבוה ונעים ההליכות, כאילו חיכה להזמנה, כדי למלא את הבור בפוליטיקה הישראלית, שהיתה כה צמאה למישהו נחמד ונקי, שלא נקשרו בשמו שערוריות או רמיות או קנוניות, שהוא אחד מטובי בנינו, ישר וחייכן, שנוכל גם לחבב אותו וגם להאמין לו.
בניגוד לנתניהו, הכריש הערמומי, הסוציופט חסר הערכים והדומיננטי, שסכין בין שיניו, וכולו אגו אדיר ורצון לבלוע את העולם, אשר ניחן ביצר השרדות אינסופי, היה גנץ ניגוד מזהיר, ששבה את לב הבוחרים. המותג שלו צבר תאוצה במהירות אקספוננציאלית. הסקרים ניבאו לו לבד עשרים פלוס מנדטים. גנץ נפל בשבי הסקרים. הוא שוכנע לקפוץ למים, כי אשכנזי הממולח והפיקח שיכנע אותו שהוא מאחוריו. השידוך עם לפיד ויעלון, היה פרי תכניתו של אשכנזי, אשר כשלעצמו, כבר נמאס לו לשבת בצד, ורצה לעצמו תפקיד ביצועי בכיר. אלא שלאשכנזי היה כתם של ׳מסמך הרפז׳, ממנו יצא בשן ועין, כמי שתיחבל להפליל את השר הממונה עליו, אהוד ברק, הסתבך בשקרים ובזיופים, בפרשייה שסירחונה רב, אך היא מרובת פרטים ועלילה, וקשה לעקוב אחריה.
אשכנזי היה מפקדו של גנץ ונותר מפקדו, כי גנץ לבד חסר את הקילינג אינסטינקט שיש לכרישים האמיתיים. הוא ׳בניחותא׳, לא אוהב עימותים, שונא ריב ומדון ודיבור תוקפני. לקח לו זמן רב לסגל לעצמו את הדיבור הבטוח הזורם והתוקפני שנדרש מראש ממשלה. לטעמי, ההדגשות שלו והתקיפות שהוא ניסה לשדר, כנראה לאחר חזרות רבות מול המראה, נראו מלאכותיות. עדיף היה לו להמשיך בדיבורו הרך ונעים ההליכות, שאז לא היה מוכתר כמגמגם וכהזוי ולא אפוי, שכן ניכר בו שהוא מתאמץ. גם תנועות הידיים שלו, אלה הבאות להדגיש את דבריו, ניראות מעושות, כאילו סיגל אותן בעצת יועצי תקשורת.
גנץ נגרר, שלא ברצונו, נשלט ע״י חזקי אופי ודומיננטיים ממנו. למעשה כל חברי הקוקפיט שלו, בכירים ומנוסים ממנו ואסרטיביים ממנו, השתמשו בו כפלקט/מותג למכור את כחול לבן לבוחרים. ואלה, מצידם, קנו את המותג, מתוך תקווה שילמד גנץ תוך כדי תנועה וגם אם לא – יהיו לו השלושה האחרים שיתמכו בו וילמדו אותו ויחליטו במקומו.
גנץ סחב בעלייה, אבל בקושי. ראו שהוא מתעייף. לא לסיוט הזה פילל. מה הוא בסך הכל רצה? להיות שר בטחון? אולי שר חינוך? מעולם לא שנא את נתניהו. עבד תחתיו במשמעת מלאה. מדוע הוא, הנקי והצחור, צריך לספוג קיתונות שופכין, רק כדי להפיס את דעתם של שותפיו לקוקפיט ולמקהלת ה׳רק לא ביבי׳ שבתוכה מצא את עצמו?
לסיבוב השלישי גנץ כבר הגיע גמור. ביבי לעומתו, נראה כאילו רק עתה עלה לזירה. טרי ומדושן, נהנה מכל רגע, כאילו המלחמה היא זאת שמפריחה אותו. הוא חי ממדון. המדון זורם בעורקיו וממלא אותו אנרגיה, בעוד שגנץ שונא מדון ומזועזע משינאה. גנץ מעדיף שירה בציבור וחברותא – בניחותא.
אשכנזי אף הוא אינו שונא את נתניהו. עבד איתו בהרמוניה מלאה. נתניהו גם לא שיסה בו את צבא המטנפים שלו. אשכנזי הוא איש מעשה. הוא גם מבוגר מגנץ (66) ורוצה להספיק דבר או שניים לפני הפנסייה. עוד כוחו במותניו. הוא גם חביב על הבריות והליכודניקים מתים עליו, כי הוא גולנציק ומזרחי משלהם. איתו הם יכולים להזדהות.
אשכנזי התכסה בגנץ, עד שהבשילה העת ושיכנע אותו לערוק. ״עזוב אותך בני״, אמר לו, ״אי אפשר לנצח את ביבי, אתה יודע מה אומרים, if you can’t beat them join them. כמה אפשר לריב? כמה אפשר לנסות ולהבחר? צריך להפיק לקחים. מי שלא משנה את דעתו הוא חמור״.
אשכנזי הבין שלפיד ויעלון לעולם לא ישבו עם נתניהו – הם שונאים אותו אישית. יותר מידי דם רע עבר בניהם. אבל בני, כך שיער, הוא נוח לסלוח, אם ביבי ידבר אל ליבו, יעשו סולחה. ״בני״, יגיד לו ביבי, ״אתה יודע שתמיד חיבבתי אותך, אתה יודע שאני מעריך אותך, ואני מאד מצטער שהייתי מוכרח לטנף, אבל זה לא היה בידי, הייתי מוכרח להבחר. שתו לי את הדם. אתה במקומי היית עושה אותו דבר״. ובני יסלח, כי הוא כזה, סלחן ונעים הליכות ושונא מדון.
כך נסללה הדרך לממשלתו של נתניהו – ומאז אשכנזי נעלם ונאלם. הוא עדיין נותן לגנץ לאכול את כל החרא במקומו, בשאריות הקרדיט הנקי שעוד נותרו לו. אבל אשכנזי יודע, שגנץ יצא מהסיפור הזה סמרטוט ולעולם לא ישתקם מהדימוי של מי שרץ לערבים להתחנן שישבו איתו, וכשלא הצליח שם, רץ לגביר שיקבלו לשורותיו.
גנץ ממשיך להיות הפלקט בתכניתו של אשכנזי.
ומה התכנית חברים? תיכף תראו;
מייד לאחר שגנץ יספוג את כל הטינופת, הקללות, נעיצות הסכין, הבגידות והרפש הכללי מהשמאל – וממשלת אחדות תיכון – יפציע אשכנזי מאחורי הקלעים, חייכן ואח של הליכודניקים וישכנע את גנץ להצטרף ולהבלע בליכוד ולהקים גוש ליכוד/חוסן אחד ובסיבוב הבא יירש את נתניהו.
גנץ יעבוד אצל אשכנזי ולא להיפך, וגם יהיה מבסוט מזה, כי בנינו – גנץ לא בשביל להיות ראש ממשלה. שר חינוך יותר מתאים לו – לקשקש על ערכים ועל יושרה, אבל לא באמת להתכוון, כי ערכים ויושרה – הם תלויי נסיבות אצל גנץ – וגנץ הוא איש של פשרות ומוכן לוותר עליהם כדי למנוע עימות !!
https://obiter.co.il/lawyer/%d7%99%d7%a2%d7%a7%d7%91-%d7%a9%d7%a7%d7%9c%d7%90%d7%a8/
