ביטל את החתונה ויפצה את האישה ב-48 אלף שקלים

בית משפט השלום בקריות, קיבל את תביעתה של אישה מוסלמית, שתבעה את הארוס שלה לשעבר לאחר שביטל את הנישואים. בעת היכרותם הייתה התובעת גרושה, ואילו הארוס היה רווק. השניים התארסו בשנת 2012, והיו מאורסים תקופה ארוכה של שלוש שנים, כאשר תאריך החתונה נקבע למאי 2015, אך כאמור הארוס החליט לבטל את החתונה.
התובעת טענה כי סייעה לארוס כספית בבניית ביתם העתידי, ואף לקחה הלוואה לשם כך. עוד טענה כי הוציאה הוצאות שונות כמו מתנת יום הולדת בשווי 5,000 ש"ח. בנוסף, טענה כי הארוס השאיר בידיו את המתנות ממסיבת האירוסין בסך של 9,000 ש"ח, וכי גם משפחתה עזרה כספית בבניית הבית.
הארוס לעומת זאת טען כי שני הצדדים לא ראו עצמם מעולם ככבולים בחוזה משפטי ולקחו בחשבון את האפשרות שהקשר לא יבשיל כדי נישואים. עוד טען כי האישה לא התנהגה כמצופה ממנה בחברה הערבית השמרנית – בילתה מחוץ לבית, הגיעה למשחקי כדורגל ונסעה לחו"ל. הארוס הכחיש כי האישה עזרה לו כלכלית בניית הבית מלבד סכום פעוט ששילם אביה. עוד טען כי האישה לא כיבדה את הוריו, לא בירכה את אחותו כאשר התארסה ולא השתתפה בהכנות לחתונתה.
השופט שלמה מיכאל ארדמן, הזכיר בפתח דבריו כי נקבע כבר בפסקי דין מוקדמים, כי הבטחה להינשא אינה בגדר הבטחה ג'נטלמנית, אלא יש בה משום כוונה ליצור יחסים משפטיים. לאחר מכן ציין השופט כי היה ראוי שהצדדים יביאו עדות מומחים לדין השרעי, דבר שלא נעשה. יחד עם זאת קבע כי המשמעות הדתית של טקס האירוסין לא היא זו שתכריע בשאלת העילה החוזית, שכן העילה של הפרת הבטחת נישואין אינה בדין האישי, אלא בדין האזרחי.
לכן השאלה שעמדה במוקד היא האם הייתה גמירות דעת לכרות חוזה במקרה הזה. מסקנת השופט היא כי הצדדים אכן התכוונו לכרות חוזה, ואחת ההוכחות לכך היא משך הזמן הארוך בו היו מאורסים. הוכחה נוספת היא ההשקעות הכספיות על בסיס קשר הנישואין המתוכנן, במהלך תקופת האירוסין. בנוסף ציין השופט, כי אמנם השניים לא חתמו על חוזה, אבל כבר קבעו תאריך לחתונה המיוחלת.
לאחר שקבע כך, פנה השופט לעסוק בפיצוי המגיע לאישה. לדבריו, "הצדדים לא השכילו להביא ראיות חיצוניות באשר לשווי המטלטלין שהביא כל צד", ולכן פסק כי הארוס ישלם לאישה 48,000 שקלים, הכוללים פיצוי בגין עוגמת הנפש של האישה.
לפסק הדין המלא לחצו כאן