שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה ברכב, נחשב ל"מכת מדינה" וכגורם משמעותי לתאונות דרכים. על פי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים שימוש בטלפון הנייד בזמן הנהיגה, מגדיל פי 10 את הסיכוי לתאונת דרכים. לכן במשטרה מנסים לאכוף את האיסור על השימוש ביתר שאת, והקנס על התעסקות בנייד בזמן הנהיגה עומד על כ-1,500 ש"ח.
בית משפט השלום לתעבורה זיכה לאחרונה אדם שנקנס כאמור, אך טען כי לא עשה כל שימוש בנייד. המקרה אירע לפני כשנה בכבש 4, אז הבחין שוטר סיור בנהג עושה שימוש בטלפון הנייד בעת נהיגה ברכב. הנהג כפר באשמה וביקש להישפט בבית המשפט.
מטעם התביעה העיד השוטר שהגיש את הדו"ח. על פי עדותו עולה כי כאשר נהג בניידת סמויה, הבחין בנתיב הימני מבין השלושה, כי הנאשם אוחז בכף ידו הימנית טלפון נייד בצבע שחור בגובה פניו, סמוך ללחיו הימנית. השוטר ציין בדו"ח כי ראה בבירור את העבירה כשהסתכל אל רכבו של הנאשם. השוטר כרז לנאשם לעצור את רכבו בצד.
בחקירה בבית המשפט מסר השוטר כי אינו זוכר את המהירות בה נהג הנאשם, אך ראה בבירור את העבירה במשך כחצי דקה. כמו כן, ציין שהמתנדב שישב לצידו לא הבחין בביצוע העבירה. לשאלת בית המשפט מדוע לא נעזר במתנדב שנסע עמו לצורך ביצוע האכיפה, השיב השוטר: "מתנדבים שיושבים עם שוטרים בניידות מתעסקים בטלפון, מתעסקים ברישום, חושבים על דברים אחרים. המתנדב לא רושם את הדוח, הוא לא עבר הכשרה לרשום דוחות…לשאלת בית המשפט מדוע לא הפניתי את תשומת לבו המתנדב לקיומה של העבירה אני משיב שאני לא זוכר שדיברתי איתו, מה שכן כשראיתי את העבירה עשיתי משהו, כרזתי, אכפתי. ראיתי בבירור את העבירה מספר שניות. עברו מספר שניות עד שהוא נעצר".
השוטר הדגיש בנוסף בעדותו בבית המשפט כי לא הבחין בנאשם מדבר בטלפון אלא הבחין בו אוחז הטלפון בכף ידו הימנית קרוב לפניו. לשאלת בית המשפט האם בדק השוטר לאחר שעצר את הנאשם כי אכן ברשותו טלפון שחור, ענה השוטר בכנות כי לא בדק זאת.
לעניין טענת הנאשם כי השוטר לא אפשר לו לצאת מהרכב על מנת למסור תגובתו, ענה תחילה כי אינו זוכר שאסר על הנאשם לצאת מרכבו, אולם, בחקירתו הנגדית מסר כי ייתכן שהדבר נעשה בהתחשב בתנועה הסואנת שהייתה בכביש אשר היתה עלולה לסכן את בטחון הנאשם.
מטעם ההגנה העידו הנאשם ובתו, שהייתה עמו ברכב בזמן ביצוע העבירה. הנאשם העיד כי לא עשה שימוש כלשהו במכשיר הפלאפון במהלך נהיגתו. בעדותו סיפר שנקרא לכריזת השוטר שביקש ממנו לעצור בצד, ציין כי מיד לאחר שהבין את המיוחס לו הכחיש הדבר בפני השוטר, אך השוטר אסר עליו לצאת מרכבו לצורך מסירת תגובתו המלאה. בשל איסור כאמור, יצאה מהרכב בתו של הנאשם על מנת לטעון בשמו את חפותו. הנאשם הודה כי חלק מתגובותיו כלפי השוטר היו בוטות, מיותרות וביטאו בעיקר את כעסו על האשמה שיוחסה לו, לדעתו, שלא בצדק. הנאשם טען באופן נחרץ כי השוטר טעה בהבחנתו שכן לא אחז בטלפון הנייד בידו ואף ציין בעדותו כי הוא מסרב לכל הצעה של התביעה לסיום התיק בהסדר בשל היותו חף מפשע. כחלק מראיות ההגנה הגיש הנאשם אישור מחברת הטלפון הנייד המעיד כי לא שוחח בטלפון בזמן האירוע, וכן אישור ממוסך מורשה באשקלון המעיד כי ברכבו קיימת דיבורית מקורית מובנית ותקינה.
הירש, אמרה בפתח הדברים כי בפניה גרסה מול גרסה, וכידוע במצב כזה חובה על בית המשפט להזהיר עצמו לפני שהוא מרשיע על בסיס אותה עדות יחידה וכי נדרש שכנוע מיוחד לצורך הרשעה. השופטת אמרה כי היא מתקשה להעדיף את גרסת התביעה על פני זו של הנאשם – "עדות השוטר, על אף הרושם החיובי שהותירה, לא שכנעני כי עדותו היחידה מובילה למסקנה בדבר אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר".
השופטת העירה על כך שלא ברור לה מדוע לא השתמש השוטר במתנדב שישב קרוב יותר לזירת האירוע, וקבעה כי עדויות שני הצדדים היו אמינות ולא יכלה להעדיף אחת על פני השנייה. השופטת נזפה בשוטר על כך שהסיט את מבטו מהדרך לעבר הרכב בו נהג הנאשם, וקבעה כי במקרה כזה, "יכול השוטר בנקל ליפול לדבר טעות באשר לאופן ביצוע העבירה".
