הררי מילים נכתבו בחודשים האחרונים על 'חוק הלאום' ועל משמעויותיו העתידיות. אך נראה כי איש לא צפה שזמן כה קצר לאחר העברת חוק היסוד, כבר ייעשה בו שימוש בפסקי דין.
בשבוע שעבר ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי, שלראשונה ניתנו פיצויים עונשיים מכוח חוק הלאום. התביעה היא בנוגע לפיגוע ברחוב אלנבי בתל אביב בשנת 1998. התובע, יליד 1970, היה אז בן 28 ושהה בדוכן מפעל הפיס באלנבי אותו הפעיל. הוא ראה בעיניו את מראות הזוועה שנלוו לאותו פיגוע.
התובע ובני משפחתו דרשו לחייב את הרשות הפלסטינית, את ארגון החמאס וכן את המדינה בפיצויים עקב נזקיו של התובע. השופט משה דרורי דן בתחילה באחריותו של החמאס לפיגוע. התובעים הציגו מסמך של השב"כ המוכיח כי חוליית חמאס היא האחראית על הפיגוע. זאת ועוד, ישנו פסק דין של בית דין צבאי לפיו מקורו של חומר הנפץ ששימש לביצוע הפיגוע היה בחמאס, וכי המטרה של העברת חומר הנפץ הייתה לנקום את מותו של חבר מפקדת החמאס.
בנוגע לשאלת הנזק, בחן השופט דרורי את אחוזי הנכות שנקבעו לתובע בביטוחו לאומי, את חוות דעת המומחה בעניין וכן את עדויות בני משפחתו של התובע. כך לדוגמא העידה אשתו של התובע שסיפרה כי בעת הפיגוע הייתה בהריון, וכי מאז "כל החיים שלנו השתנו". עוד הוסיפה כי מאז הפיגוע בעלה והיא כמעט ולא עובדים. "מאז לא עובד. עבד בכמה עבודות לא מסודרות, לא החזיק שם מעמד, היה מתפרץ על אנשים וצועק על אנשים אז אף מקום עבודה לא רצה להחזיק בו. גם אני לא עובדת. בבית עם הילדים. גם אני איבדתי. אני כל הזמן בבית עם הילדים".
השופט העמיד את הפיצוי בגין הפסדי הכנסה, כאב וסבל, פנסיה, עזרת הזולת ואובדן שירותי בעל ואב בסכום כולל של 3,960,186 שקלים. "אין בליבי ספק כי התובע חווה הלם פסיכולוגי בראותו גופות מרוטשות לאחר פיגוע חבלני", כתב השופט.
לאחר מכן התפנה השופט לעסוק בנזקים של בני משפחת התובע, מכוח הלכת אלסוחה. השופט ציין כי אין הבדל אם מדובר בנזק פיזי או נפשי, ובשני המקרים ראוי לפצות גם את הניזוקים ממעגל שני. השופט התרשם כי לאשתו ולבנותיו של התובע נגרם נזק משמעותי, ולכן קבע פיצוי בסך 200 אלף שקלים לאשה ועוד 240 אלף שקלים לשלוש בנותיו של התובע.
לאחר מכן עבר השופט לדון בעניין פיצויים העונשיים אותם דרש התובע. השופט הזכיר מספר פסקי דין שניתנו בעבר בנוגע לאירועי טרור, בהם ניתנו פיצויים עונשיים כנגד ארגוני טרור וכן כנגד הרשות הפלסטינית.
בעניין זה דן השופט האם יש השלכה לחוק הלאום בנוגע לפיצויים עונשיים, בהתאם לסעיף 6(א) לחוק היסוד – "המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או בשל אזרחותם".
לצורך כך הזכיר השופט את אמנת החמאס בה יש התייחסות פרטנית ליהודים וציין כי כל הקורא את הסעיף הרלוונטי בעיון יגלה מהי הצרה והסכנה הנתונים ליהודים בעקבות ארגון זה, על פי אמנתו. לפיכף הסיק השופט כי מתקיים התנאי בסעיף 6(א) לחוק היסוד, לפיו בני העם היהודי "נתונים בצרה בשל יהדותם". לשיטתו חלה על המדינה החובה האמורה, ומשלא הצליחה להבטיח את שלומם, תחולת הסעיף תהא בקבלת מרבית הפיצויים האפשריים. לאור זאת, הוסיף השופט עוד סכום של מיליון שקלים בגין פיצויים עונשיים. בסיכומו של דבר יפוצו התובע ובני משפחתו ב-5.4 מיליון שקלים.
לפסק הדין המלא לחצו כאן
