כך עוקבים חוקרי הביטוח הלאומי אחר הנכים

בית הדין האזורי בחיפה דן לאחרונה בתביעה של נהג 'אגד', כנגד הביטוח הלאומי. הנהג הוכר כנכה עבודה עקב תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה, שאירעה בשנת 2004. המוסד לביטוח לאומי קבע לו נכויות זמניות למשך כשנתיים וכן נכות יציבה בשיעור של 30 אחוזים, שלאחר מכן התעדכנה ל-72 אחוזים. הנכות משלבת בין נכויות אורתופדיות לבין נוירולוגיות, בעקבות שיתוק חלקי בגופו.
מספר שנים לאחר מכן חזר הנהג לעבוד באגד, אך הפעם כקופאי. שלוש שנים מאוחר יותר, אנחנו כבר ב-2010, מקבל הנהג מכתב מביטוח לאומי בו הוא מתבקש לעמוד שוב בפני ועדה רפואית לשם קביעה מחדש של דרגת הנכות. במכתב נאמר כי הנהג צולם בסרטון וידאו בו הוא נראה מתפקד עם ידו השמאלית. "בסרט וידאו נראה התובע מתפקד יפה עם הגפה השמאלית העליונה", נכתב.
מאוחר יותר התברר כי ד"ר משה פרלמוטר, יועץ רפואי במשרד הראשי של המוסד בירושלים, הורה על ביצוע מעקב וצילום וידאו סמוי לצורך תיעוד תפקודו של הנהג בגפה העליונה משמאל. במכתבו למחלקת החקירות ביקש ד"ר פרלמוטר, "לבצע צילום וידאו סמוי שיתעד תפקוד הגפה העליונה משמאל כולל תנועות כתף וכן תפקוד יד שמאל". כתוצאה מכך עקבו שני חוקרי המוסד אחר הנהג, תיעדו אותו כבר ביציאה מביתו, צילמו אותו כשנכנס לרכב ועשה דרכו לתחנת אגד בחיפה.
בא כוח התובע, עורך דין אברהם בודיק, פנה למוסד בבקשה לקבל אליו את סרט הווידאו לפני הדיון בוועדה, אך פנייתו לא נענתה. העניין הגיע לדיון בבית הדין, בו נסבה השאלה האם בנסיבות העניין פעל המוסד כדין בהפעלת תקנה 37, המאפשרת לזמן נכים לוועדה רפואית לצורך קביעה מחדש של הנכות.
הנהג טען כי בזימון הנדון נפלו פגמים רבים ומהותיים היורדים לשורשו של העניין, עד כי דין הזימון להתבטל. לדבריו המוסד פעל שלא בתום לב וממניעים פסולים שמטרתם היחידה היא הקטנת נכותו בכל מחיר. כך לטענתו עולה כי בניגוד לעדותו של הרופא החתום על מכתב הזימון, נראה כי הוא כלל לא צפה בסרט הוידאו בטרם חתם על האישור.
יתרה מכך, לטענתו, התברר כי מי שהפעיל בפועל שיקול דעת במקרה זה היה ד"ר משה פרלמוטר – היועץ הרפואי בסניף הראשי של המוסד, אשר הנחה את הרופא שחתם על המסמך להוציא לנהג את הזימון, וזאת מכח "נוהל חריג", שלדבריו קיים "כתורה שבעל-פה", ואשר במסגרתו נערכה בדיקה רנדומאלית של תיקים ישנים בהם נקבעו נכויות גבוהות, ונשלחו חוקרים אל אותם מבוטחים כדי לצלמם.
הנהג הוסיף כי ההנחיה שניתנה על ידי ד"ר פרלמוטר, על אף שהוצגה כ"המלצה", היתה למעשה הנחיה מחייבת שלא היתה נתונה לספק על ידי הרופא שחתם על המסמך, שאף קיבל שיחת הבהרה מד"ר פרלמוטר וקיים את מצוותו של ד"ר פרלמוטר, להוציא את הזימון, בבחינת "חותמת גומי" בלבד.

המוסד טען כי פעל כדין בהפעלת התקנה ודין התביעה להידחות. לטענתם לאחר קביעת הנכות שב הנהג לעבודה בתפקיד של קופאי, עובדה שלא הייתה ידועה למוסד. לדבריהם בצילום הווידאו נראה הנהג נוהג ברכב ועובד כקופאי, ובמסגרת עבודה זו מרים את שתי ידיו מעלה, כולל זו השמאלית ובוחן שטרות. "ניתן היה לראות בברור שהתובע מפעיל את ידו וכתפו השמאלית ומרים אותן בזווית של כ-90 מעלות".
בית הדין קיבל את טענת הנהג על כך שנפלו פגמים בהליך, וההמלצה של ד"ר פרלמוטר לא הייתה אל הנחייה. "לא מדובר בענייננו בעניין פורמאליסטי, אלא בעניין מהותי, היורד לשורש הפעלת הסמכות מכח אותה תקנה, וייחודה של אותה סמכות לרופא המוסמך, ואף זאת משיקולים רפואיים, ולא שיקולים שיכולים להפעיל עובדים אחר של המוסד. משהסמיך המחוקק את ה"רופא המוסמך" לקבל החלטה אם להפעיל את תקנה 37 (ללא צורך באישורים נוספים), על הרופא המוסמך להפעיל שיקול דעת עצמאי ולקבל החלטה המבוססת כאמור, על שיקולים רפואיים. אין לשלול את האפשרות כי במסגרת הפעלת שיקול דעתו, ייעזר הרופא המוסמך ב"המלצות" של אחרים, אך אין הוא רשאי להכפיף את שיקול דעתו, לשיקול דעת רופא אחר, גם אם הוא רופא מוסמך בעצמו".
ביטוי מובהק לפגם המהותי שנפל באופן חלוקת הסמכויות, הייתה לדעת בית הדין העובדה ששני הרופאים לא היו תמימי דעים לגבי הנכות שמצדיקה דיון מחדש בפני הוועדה. רופא אחד המליץ על בחינה מחודשת רק לעניין הנכות האורתופדית, בעוד הרופא השני התייחס לשינוי מבחינה נוירולוגית. בית הדין הוסיף כי, "לא למותר יהיה להוסיף עוד, כי עצם העובדה ששני הרופאים לא היו תמימי דעים לגבי המסקנות הרפואיות, שניתן להסיק מתוך צפיה בקלטת הווידאו שצולמה, אינה מעוררת אמון רב בשיקולים הרפואיים שהובילו להפעלת התקנה, על יסוד צפיה בקלטת בלבד".
לאור זאת קבע בית הדין על ביטול הזמנתו של הנהג להתייצב בשנית בפני הוועדה הרפואית. בית הדין הוסיף כי "לא שוכנענו כטענת התובע שהדברים היו "כצעקתה", או כי נרקמה כנגד התובע קנוניה כלשהי כסברתו". בסיומו של פסק הדין נקבע כי המוסד ישלם לנהג הוצאות בסך 3,500 ש"ח, והוסיף כי: "ככל שיש הצדקה לזמן את התובע להערכת מצב נכותו מחדש מכח תקנה 37 לתקנות, על המוסד לעשות כן, בדרך נאותה וכמתחייב על פי דין".
לפסק הדין המלא לחצו כאן