עולה חדש מצרפת, שביקש "לעשות משהו טוב לטובת החברה בישראל", ורצה לקיים תערוכה חקלאית, חויב על ידי בית המשפט לשלם למרכז הירידים והקונגרסים בתל אביב מאות אלפי שקלים, לאחר שהפר את החוזה והתערוכה לא התקיימה.
על פי התביעה, אותה הגישה חברת מרכז הירידים, אותו עולה חדש הביע התעניינות אצל נציגי מרכז הירידים וניהל מו"מ, שארך כשישה חודשים, לשם התקשרותו בהסכם לניהול התערוכה בשטחי מרכז הירידים. במהלך המו"מ ביקש הנתבע לברר אם סעיף הפיצוי המוסכם שבהסכם בר שינוי, נענה בשלילה, והודיע בתוך ימים שמי שיתקשר בהסכם היא חברה מטעמו, שגם היא נתבעה. כפי שגילה הנתבע למרכז הירידים לאחר שביטל את ההסכם וזו ביקשה את הפיצוי המוסכם: "לחברה עצמה אין כסף ואין נכסים", כאשר הוא חושב כי בכך פטר עצמו מחבות.
לאחר הודעת הביטול, החלו מגעים שכללו התכתבות ועמידה של מרכז הירידים על הפיצוי המוסכם למקרי ביטול, מחצית מדמי היריד, שסופם רק במפגש בין הצדדים שם התחוור כי הקיץ הקץ על הפעילות המשותפת, וכי אין בדעת הנתבעים לקיים את היריד, וגם לא לשלם. אנשי מרכז הירידים, עשו מאמצים לשווק את שטח היריד הבטל לאחרים לא צלחו, ולפיכך משבא וחלף מועד היריד ללא שנמצא מחליף, תבעו את החברה ואותו עולה חדש ב- 315,110 שקלים, דמי הפיצויים המוסכמים, מחצית מן התמורה המוסכמת.
אותו עולה חדש טען כי דרך ניהול המו"מ היתה מחוסרת תום לב ודורסנית, ההסכם נחתם עקב לחץ פסול והחוזה לא נכנס לתוקפו, הן כיוון שהחוזה נחתם ללא הנספח הלוגיסטי, הן מכיוון שכך הודתה התובעת עצמה במכתבה שעה שהחברה לא שילמה את שנדרש בהסכם וכי הפיצויים המוסכמים מהווים תניה מקפחת ואף פיצויים מופרזים נטולי כל זיקה לנזק הצפוי כתוצאה מהפרה וכן אין אחריות אישית של העולה החדש.
שופט בית משפט השלום בתל אביב, אריאל צימרמן, דחה את טענות העולה החדש והחברה, קיבל את התביעה במלואה וכן הוסיף שכר טרחת עורכי דין והוצאות בסך 52 אלף שקלים. "הנה אנו עדים לאדם המזמין לו ביתן במרכז הירידים, לעוד חודשים אחדים, שמעתה ייוחד רק לו. ואם יבחר להפר את ההסכם, אפשר שיעלה בידי מרכז הירידים למצוא מזמין חלופי ולקבל הכנסה חלופית, אפשר שלא יימצא, ואפשר שבינתיים יוחמצו מזמינים-בכח שהיו נכונים לשכור אותו ביתן לשם יריד… הפרת ההסכם עלולה לגרום למרכז הירידים נזק בעלות מלוא התמורה החוזית. זה מקורו של הפיצוי המוסכם, שאין כל דרך לקבוע שהוא "ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש"; והוא אינו שונה במהותו מדמי ביטול, היכולים לעתים גם להגיע ל-100% משווי ההזמנה", כתב השופט צימרמן, והסיף: "צר לי על הנתבע, שלדבריו רצה רק "לעשות משהו טוב לטובת החברה בישראל" בעלותו לארץ ובקידומו את רעיון היריד החקלאי וסיים חייב בתשלום ניכר לתובעת. אולם תועלת לחברה בישראל יש גם מניהול מגעים לחוזה בתום לב, לקיום חוזים שנכרתו, ולניהול הליכים משפטיים באורח ראוי, ובכל אלה לקה הנתבע".
