מחדלי המשטרה הובילו לזיכוי של מורשע באונס

בית המשפט העליון קיבל בשבוע שעבר את ערעורו של נתנאל ניאזוב שהורשע באונס בבית המשפט המחוזי, וזיכה אותו מחמת הספק בשל מחדלי חקירה של המשטרה.
הפרשה החלה בשנת 2015, כאשר חבורה של חמישה חברים נסעו לסוף שבוע באילת. את ליל שישי הם מנצלים לבילוי במועדון ה'סלינה', כאשר בסופו של הלילה מחליט אחד מהחבורה להזמין נערת ליווי לחדר המלון. היא מציעה להם "מופע חשפנות", בתחילה הם מסרבים, אך לאחר דין ודברים מסכים ניאזוב להיכנס איתה לחדר השירותים ולקיים יחסי מין, תמורת תשלום של 250 ש"ח.
השניים נכנסים לשירותים, ומשם והלאה מתפצלות גרסאותיהם. נערת הליווי טוענת כי קיימה איתו יחסי מין בהסכמה אך לאחר מכן הוא אנס אותה. הנערה הוסיפה כי כשיצאה מהשירותים היכו אותה כמה מבני החבורה, מנעו את יציאתה מהמלון ושדדו את כספה. כתב האישום מתאר איך כבר במהלך קיום יחסי המין עם ניאזוב, הוא שלח את ידו לעבר תיקה ושלף משם את 250 השקלים ששילם לה קודם. נערת הליווי הבחינה במעשה ודרשה ממנו להחזיר את הכסף ולהפסיק את יחסי המין. ניאזוב, כך על פי כתב האישום, דרש ממנה לשתוק, כופף אותה בכוח על כיור חדר השירותים והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. הנערה ביקשה ממנו להפסיק, קראה לעזרה, צעקה 'הצילו', אך הוא המשיך במעשיו
ניאזוב טען מצידו כי נערת הליווי ביצעה בו מין אוראלי בלבד, וכי זה הופסק לפי בקשתה. הוא הורשע בבית המשפט המחוזי באונס, שוד בנסיבות מחמירות וכליאת שווא. על עבירות אלה נגזר עליו לרצות 7 שנות מאסר בפועל.

"המתלוננת נראית אמינה"

השוטרים שהגיעו לראשונה למקום, לאחר שקיבלו תלונות על צעקות של אישה, מסרו את אותה גרסה. לדבריהם נערת הליווי סיפרה את מה שקרה, תוך התייחסות לכך שניאזוב ניסה לגנוב לה את הכסף ששילם קודם לכן. היא הוסיפה שנתנה בו ביטחון מלא מכיוון שהתקשר ישירות לנייד האישי שלה ולא למספר של "העבודה". לדבריה זה נתן לה, "ביטחון שמדובר בלקוחות טובים ולא בעיתיים". רק שעתיים לאחר מכן, בתחנת המשטרה, טענה לראשונה כי ניאזוב אנס אותה. מאוחר יותר, במהלך המשפט, נשאלה נערת הליווי מדוע לא התלוננה על האונס כבר בהזדמנות הראשונה, וענתה כי, "אמרתי את זה בתחנה, זה לא נעים לצעוק ולספר לכל העולם שאנסו אותי".
בית המשפט המחוזי בבאר שבע נתן אמון מלא בעדותה של נערת הליווי וקבע כי העבירות המיוחסות לניאזוב הוכחו מעבר לכל ספק סביר. "הרושם שהותירה עדותה היה כי מדובר בעדות מהימנה ביותר, וניכר היה כי המתלוננת מעידה מדם ליבה. המתלוננת נראית ונשמעת אמינה, מדויקת, אותנטית וכנה. המתלוננת לא איבדה את קור-רוחה במהלך החקירה, השיבה בכנות והתמודדה היטב עם השאלות שנשאלה בפתיחות וללא ניסיון להתעמת עם הנאשמים. ניכר היה הקושי של המתלוננת לעמוד בחקירה נגדית כה ארוכה ולמרות זאת היא העידה באופן שקול וענייני".
לעומת זאת לגבי גרסתו של ניאזוב קבע המחוזי כי הוא, "שיקר במצח נחושה בחקירתו במשטרה תחת אזהרה". עוד ציינו כי בחלק מסוים מן החקירה הוא 'גיחך', השמיץ את המתלוננת, ואמר שהיא "זונה ונרקומנית". בית המשפט המחוזי זקף לחובתו של ניאזוב את גרסתו השקרית, ומצא בה חיזוק נוסף לגרסתה של נערת הליווי.

מוזמנים לעשות לייק לדף הפייסבוק של 'אוביטר'

הערעור לעליון התנהל בפני השופטים נעם סולברג, ג'ורג' קרא ועופר גרוסקופף. את ניאזוב ייצגה עורכת הדין טלי גוטליב. ניאזוב טען כי המשטרה ביצעה מחדלי חקירה שמנעו ממנו להתגונן בבית המשפט. בנוסף, טען כי עדותה של נערת הליווי הייתה רצופה סתירות ותמיהות וכי מדובר בבחורה "מניפולטיבית והפכפכה".
 שופטי העליון קבעו כי החיזוקים לעדותה של נערת הליווי עליהם הסתמך המחוזי בהרשעתו, לא תומכים באופן ישיר בהוכחת ביצוע עבירת האינוס דווקא, אלא משפיעים על הערכת מהימנות עדותה של הנערה באופן כללי. השופטים התייחסו ל"כבישת עדותה" בדבר האונס, כלומר העובדה שלא התלוננה על כך בהזדמנות הראשונה אלא רק שעתיים לאחר מכן. המחוזי קיבל את ההסבר שלה לפיו לא רצתה להתלונן בפני כולם. לדעת שופטי העליון ההסבר הגיוני, וניתן לקבל זאת.
השופטים גם מתחו ביקורת על התנהלותו של ניאזוב ועל שקריו בתחנת המשטרה. "התנהגותו והתנהלותו של נתנאל בחדר החקירות ובאולם בית המשפט לא היו מפגן של דרך ארץ, לשון המעטה. דבריו של נתנאל כלפי המתלוננת מכוערים, משפילים ומבזים".
הזיכוי של ניאזוב התקבל ברוב של שני שופטים – סולברג וגרוסקופף, ובדעת המיעוט נותר השופט קרא שלדעתו מחדלי החקירה לא פגעו ביכולתו של ניאזוב להתגונן משפטית. לדעת שופטי הרוב, שלושה מחדלי חקירה משמעותיים הובילו לכך שנמנעה מניאזוב היכולת להתגונן במשפט.

"בדיקה פשוטה ושגרתית"

המחדל הראשון נוגע לכך שנערת הליווי לא הופנתה לביצוע בדיקה רפואית יעודית לנפגעות תקיפה מינית. כך מתחייב מהוראותיו של נוהל הטיפול המשטרתי במתלוננת על עבירת מין. "דומני, כי מחדל חקירה זה פגע באופן ממשי באפשרות לברר את השאלה המצויה בליבת המחלוקת שבין הצדדים, קרי – האם קיימו נתנאל והמתלוננת יחסי מין מלאים, אם לאו".
מחדל חקירה נוסף הוא אי מיצוי החקירה סביב שינוי הגרסה של ניאזוב, וכן אי מיצוי החקירה בבדיקה האם יש אמת בגרסתו, לפיה קיים עם הנערה מין אוראלי שהופסק מרצונה בעקבות שיחת טלפון שקיבלה.
המחדל השלישי הוא שלא נעשתה "בדיקה פשוטה ושגרתית של פלט השיחות הנכנסות לטלפון הנייד של המתלוננת". כאמור, ניאזוב טען שקיבלה שיחת טלפון בעקבותיה ביקשה לעזוב את המלון. בדיקה פשוטה של המשטרה הייתה מגלה האם יש אמת בטענות.
השופט סולברג הסביר על חשיבות מיצוי החקירה בצורה מקצועית ועל פי הנהלים. "אל לנו לראות את קריאותיהם של הסניגורים 'מחדל-מחדל' כקריאותיו של הרועה 'זאב-זאב'. עלינו להידרש לטענה על מחדל חקירה, "לבור בין עיקר לטפל וטקטי", מחמת אותם עניינים – וענייננו בכללם – שאין מדובר בהם בקריאת שווא 'מחדל-מחדל'. מחדלי החקירה בנדון דידן – הם משמעותיים, משליכים על הכרעת הדין, רלוונטיים לשאלת החפות או האשמה".
"בשולי הדברים הללו אציין את מה שצריך להיות מובן מאליו, את חשיבות ההקפדה על הוראות נוהל הטיפול המשטרתי במתלוננת על עבירת מין, המורה על הפניית הנפגעת לטיפול רפואי . אין להותיר עניין זה לשיקול דעת החוקר או החוקרת – לעיתים כן, לפעמים לא, אולי; אין לתלוֹתוֹ בטיב החומר שבתיק החקירה; ואין לשכוח עניין חשוב שכזה, שצריך להיות מוּכְני (אוטומטי)".
לפסק הדין המלא לחצו כאן