על פי הבקשה שהוגשה לבית המשפט, תושב העיר ביקש לבנות את ביתו עם מרתף, כאשר המרתף יהיה לשימוש עתידי, אם וכאשר יזדקק להשתמש בו. גם הועדה המקומית ולאחר מכן גם ועדת הערר דחו את בקשתו לאחר שעמדת הוועדות היתה שניתן לאשר את הבקשה להיתר רק בתנאי שאיטום המרתף ימחק. העותר חלק על עמדה עקרונית זו והגיש עתירה לבית המשפט והשאלה המשפטית המרכזית שעלתה לדיון בעתירה, האם קיימת מניעה לאשר היתר בנייה אשר במסגרתו מבוקש לבנות מרתף מכוח תכנית מתאר ע1, תכנית המרתפים של ת"א, כשעל פי היתר הבניה המבוקש תאטם הגישה למרתף ע"י בניית רצפה פריקה והוא יוגדר כ"חלל אטום ללא שימוש".
השופטת ביבי, קבעה בהחלטתה כי הביקורת השיפוטית שתופעל על החלטת ועדת הערר על ידי ביהמ"ש לעניינים מנהליים, היא ביקורת שיפוטית מצומצמת בעילות התערבות המוכרות לגבי הפעלת שיקול הדעת המנהלי. בבסיס קביעה זו עומדת ההנחה כי ועדת הערר היא גורם מקצועי, וככזו קיימת לה עדיפות מקצועית על פני יכולתו של ביהמ"ש בניתוח נושאים תכנוניים או הנדסיים המונחים לפתחו. אולם הוסיפה כי המקרה נשוא הדיון, בו עסקינן בפרשנות תכנית המרתפים, מהווה חריג לכלל ההתערבות השיפוטית המצומצמת בהחלטות ועדת הערר, לאור ההלכה לפיה הואיל ותכנית המתאר מהווה חיקוק הרי שבפרשנותה כחיקוק לעולם העדיפות תהיה של ביהמ"ש כפרשן הסופי של התכנית. בענייננו השאלה היא המרכזית והעיקרית היא האם סעיף המטרות של תכנית המרתפים פירושו כי מרתף שנבנה מכוח תכנית זו חייב להיות בפועל בשימוש? קרי, האם יש מניעה, ע" תכנית המרתפים, לתת היתר בנייה למרתף שהוא חלל אטום?
"בבחינת הוועדה המקומית את התכנון עליה להתייחס לנכס ולא לבעליו כיום שהוא מבקש ההיתר הספציפי. קרי, טעות המשיבות נעוצה בכך שמעבר לבחינת האלמנטים התכנוניים והתאמתם לתכנית, הוסיפו ובחנו את הבקשה בראי המשתמש הספציפי (הבעלים הנוכחיים של המבנה) והרצון שלו לעשות שימוש בפועל במרתף וזאת, תחת לבחון שיקולים תכנוניים אובייקטיביים כלליים", כתבה השופטת ביבי בהחלטתה והוסיפה כי החלטתה של ועדת הערר מבוטלת מאחר ו"בקשתו של העותר להיתר שינויים לא נדונה לגופה אלא – נדחתה בטענות סף המבוססות על פרשנות תכנית המתאר, על כך שבחלקה נסבה על בנייה לא חוקית ועל שיקולי ארנונה – כולן קביעות אשר בוטלו על ידי הנני מוצאת להחזיר את הדיון בבקשה אשר הוגשה על ידי העותר לוועדה המקומית על מנת שתדון בבקשה להיתר שינויים לגופה".
עו"ד שירלי תומר מומחית לתכנון ובניה מסבירה "פסק הדין מחדד מספר נושאים חשובים: ההלכה בדבר המעטת התערבות בתי המשפט בהחלטות תכנוניות, לא חלה מקום בו מדובר בשאלה משפטית של פרשנות תכנית מתאר. בסוגיות מעין אלו לשיקול הדעת של בית המשפט עדיפות כפרשן הסופי של הדין." עוד הוסיפה עו"ד תומר כי " את העובדה שמדובר בהיתר להכשרת חריגת בניה יש לשקול במסגרת השיקולים לאישור הבקשה, אך לא כשיקול בלעדי ותוך התייחסות לנסיבות המקרה הפרטניות." לסיכום מסבירה עו"ד שירלי תומר כי "שימושים שנקבעו במסגרת תכנית הם שימושים מותרים ולא מחייבים, לכן אין מניעה לאשר חלל אטום שהשימוש בו ייעשה בעתיד.
חשוב על כן לזכור, שהחלטות ועדות הערר אינן סוף פסוק וכדאי לשקול במקרים המתאימים עתירה לבית המשפט"
