בית הדין הרבני חייב בעל במלוא סכום הכתובה למרות שטען שלא ידע מה הסכום שעליו חתם

בני זוג היו נשואים כעשר שנים ולאחר שהתגרשו האשה תבעה את הסכום הנקוב בכתובה 112 אלף שקלים. בעדות בבית הדין אמר הבעל כי את גובה הסכום שבכתובה קבע הרב, ולו לא היה מושג בהלכה או במה שנהוג ומה בדיוק צריך לרשום והוא פשוט חתם על זה, כי סמך על הרב כבן אדם מאמין כמו שהוא סומך עליהם. כשהרבנים תהו האם הרב שעשה את הכתובה דיבר איתו על הכתובה והסביר לו מה זה ועל מה אתה חותם ענה הבעל: "אני במעמד החתונה לאירוע הייתי באופוריה של החתונה ,הייתי בשיכרון חושים… הכתובה כתובה בארמית ,הוא הסביר לי מספר מילים מה היא אומרת אני בטח לא מבין בזה… הסכום הזה במעמד החתימה לא היה בידי מעולם ,לא מיום היוולדי ,לא בזמן שהכרתי את גרושתי ולא בזמן החתונה ולא במהלך שנות הנישואין ,מעולם לא ראיתי או חשתי או היה לי סכום כזה מיום היוולדי…".

בית הדין גבה גם את עדותה של האשה שהיתה מיוצגת כאמור על ידי עו"ד אלימלך. "אני רוצה להגיב ,תחילה לגבי הסכום יוצאים כאן נגד הסכום הכתובה שכביכול במרמה כבוד הרב שחיתן אותנו זרק סכום, אני זוכרת בוודאות את ההסבר של הרב שחיתן אותנו, הוא הסביר לנו את הסמליות… הוא סיפר ,הוא הסביר ,זה לא סתם סכום… במעמד הכתובה לא הייתי, אבל אחרי זה דיברתי עם הרב שהוא אמר ש112 אלף היה איזה הסבר תנכ"י…".

בסופו של דבר ברבנים קבעו כי אדם החותם על כתובה או שטר ומתחייב ממון אינו יכול לטעון שלא הבין מה שחתם, אדם שאין שומר תורה ומצוות אינו יכול לטעון שבמעמד החתונה אינו הבין מהי כתובה [כיון שכתובה בארמית] ומה משמעות חתימתו. "התחייבות בכתובה על סכום מופרז וגבוה של כסף, [יחסית למקרה זה] חייב הבעל במה שהתחייב, ומסקנה אפשר לומר שאמנם הבעל טוען שהיה בשיכרון חושים ולא הבין את מה שהיה אך מנגד טענתו מוכחשת על ידי האשה שאומרת בדיון "אני זוכרת בוודאות את ההסבר של הרב שחיתן אותנו ,הסביר לנו את הסמליות… ולכן דברי הבעל [שאומר לא הבנתי] מוכחשים על ידי האשה והכתובה חתומה על ידו ועל ידי העדים", כתבו הרבנים בהחלטתם. כאמור בסיכומו של דבר בית הדין הרבני הורה לשלם את מלוא סכום הכתובה בתשלומים.