על פי כתב האישום המתוקן, בו הודה הנאשם, לנכס בו מחזיק הנאשם הגיע אדם מטעם משרד עורכי דין, שייצג נושה של הנאשם זאת במסגרת תיק הוצאה לפועל המתנהל נגד הנאשם וזה הרים רגב אפר וניסה להשליכו על האדם שהגיע בעת שצילם את הנכס.
לאחר ההגעה להסדר הטיעון, התובע ביקש להרשיע את הנאשם, שהיה נעדר עבר פלילי. "למעשה, המחלוקת היא לעניין ההרשעה בלבד. אני סבור כי יש להרשיע את הנאשם בשל חומרת העבירה והעבודה כי מדובר בעבירת אלימות גם אם לא יצאה לפועל", אמר התובע.
מנגד הסניגור עו"ד סוסנוביק אמר כי מדובר היה בהשגת גבול שהביאה את הנאשם לפעול כפי שפעל. "לא הייתה שום פעולה מצד הנאשם, כל מה שהוא ביקש זה לאפשר לו ולעובדיו להמשיך לעבוד ורואים זו בעדות העובד שלו. מדובר פה על אירוע שהתרחש לפני יותר משמונה שנים וכל השנים האלה הנושא עמד על תקופה ארוכה הגורמת לבעיה כפי שנקבע בחקיקה", אמר עו"ד סוסנוביק.
הנאשם עצמו טען בדיון כי הוא לא היה אלים מעולם אבל היה צריך להגן על העובדים שלו.
השופט שמואל הרבסט, כתב בגזר הדין כי שימוש בכוח הדיבור, שהיא, כזכור, נשמת החיים, בצורה שלילית, כגון בדרך של איומים מביאה תוצאות שליליות שיש להוקיען ולהיאבק בהן והנאשם במעשיו, פעל נגד ערכים אלו, אולם הדגיש כאשר הורה על ביטול הרשעתו, כי מדובר באדם מבוגר ללא עבר פלילי. "נדמה כי אין מדובר באדם אלים המשתמש דרך קבע באלימות מילולית או פיזית, ומכאן שניתן להעריך באופן מושכל כי עבירה נוספת לא תצא מתחת ידו של נאשם זה", כתב השופט הרבסט והוסיף: "משום כך, ראיתי לבטל את הרשעתו, מאחר ואין כל תועלת חברתית או אחרת בהטבעת אות של עבריינות על מצחו, מאחר שהוא אינו משתייך כלל וכלל לקבוצת האנשים אשר ראוי לכנותם "עבריינים".
לבסוף פסק בית המשפט כי הנאשם יחתום על התחייבות של 180 ש"ח שלא לבצע עבירה, מיותר לציין כי מדובר בהתחייבות מינורית מאחר ועל פי לשון החוק היבש רף הענישה של העבירה בה הואשם יכול להגיע עד כדי שלוש שנות מאסר
