לפני כשלושים שנה אימה לבת החליטה להעניק לבתה באמצעות יפוי כוח זכויות בדירה שינתנו לה לאחר מותה. חלפו השנים ואותה בת מתנהגת אל האם באופן מחפיר ולכן האם תבעה מבית המשפט לענייני משפחה לבטל את יפוי הכוח עליו חתמה. שופט בית המשפט לענייני משפחה נמרוד פלקס קבע כי מדובר בעסקת מתנה ולא עסקת מכר והורה לבטל את יפוי הכוח עליו חתמה האם זאת בשל התנהגות מחפירה.
הנכס שבמחלוקת, שבגינו הוגשה התביעה, נבנה בשנת 1988, על ידי התובעת ובעלה הנוכחי על גבי קרקע שהייתה שייכת ככל הנראה לחמיה המנוח של התובעת ועודנה רשומה על שמו במרשם המקרקעין. לאחר נישואי הבת חולק הבית לשתי יחידות דיור נפרדות, אשר באחת מהן התגוררה הבת למשך מספר שנים, ובאחרת מתגוררים מאז בניית הבית – האם ובעלה.
המחלוקת בין הצדדים הוא מהות העסקה שנערכה באמצעות ייפוי הכוח לפני 30 שנה, בעוד האם טוענת, כי מדובר היה בהתחייבות להעניק לנתבעת את הבית במתנה לאחר אריכות ימיה ושנותיה של האם, התחייבות ממנה היא מבקשת לחזור בה כעת לנוכח התנהגותה המחפירה של הנתבעת כלפיה. מנגד הבת טוענת מדובר היה בעסקת מכר שנכרתה בין הצדדים, לאחר ששילמה מלוא התמורה בגין זכויותיה בנכס, כפי שעולה מלשונו המפורשת של ייפוי הכוח.
"אני כתבתי את הבית בשמה כאילו כיוון שרגישות של אמא, דאגתי לה בעתיד והפסקתי את זה מרוב שהיא קשוחה אלי…כשראיתי את המצב ככה שההורים של בעלה רצו להעיף אותי מהבית, אז פחדתי שלא ישאר לי לאן ללכת, אז החלטתי לרשום את זה על השם שלי. כשאבא שלה נפטר, ההורים של אבא שלה כאילו העיפו אותי מהבית. ולפני מותו הוא רשם את הבית בשמי, ועם הזמן פחדתי אז החלטתי לרשום את זה על השם של הבת שלי שלא יקרה משהו בעתיד, היא רוצה להעיף אותי מהבית כדי לקחת אותו ולמכור אותו", אמרה האם בעדותה והוסיפה: "קראתי את זה ברגשות של אמא וחתמתי. לא התייחסתי לתנאי החתימה או מה שכתוב בייפוי כח, מה שהיה חשוב לי זה הבת שלי. היתומה שלא תיזרק בכביש. גם לא הייתה נשואה"
בסיכומו של דבר השופט פלקס קיבל את טענת האם וכתב בהחלטתו כי במקרה דנן, בין אם נראה את "דבר המתנה" אותו התיימרה התובעת לתת לנתבעת במתנה כזכותה העתידית לבעלות על הבית (זכויות קנייניות), הרי שמאחר והבית לא נרשם על שם הנתבעת על בסיס ייפוי הכוח שנועד לאפשר את ביצוע העסקה שנכרתה במסגרתו, הרי שעסקינן ממילא בהתחייבות לתת מתנה. "בין אם נראה את "דבר המתנה" כזכויות אובליגטוריות בלבד, כפי שעולה אולי מנוסח ייפוי הכוח המתייחס "לבית שלי", עדיין סבור אני כי חוזה המתנה איננו מעביר לאלתר את הזכויות האובליגטוריות בבית (מושא המתנה) לידי הנתבעת (המקבל), אלא מהווה אך התחייבות להעביר את הזכויות בבוא העת לאחר פטירת התובעת לנוכח כל האמור אני מאמץ את גרסת התובעת, לפיה ייפוי הכוח מגלם בחובו התחייבות לתת מתנה לאחר פטירתה", כתב השופט בהחלטתו.
בהמשך ציין השופט פלקס כי בנסיבות אלה, האם אינה יכולה לחזור בה מהתחייבותה, אלא אם מתקיים החריג לחריג, הקבוע בסעיף 5(ג) לחוק המתנה, המאפשר למתחייב לחזור בו מהמתנה במקרה של התנהגות מחפירה מצד מקבל המתנה והוא קיבל כי אכן התקיים החריג. "לטעמי הוכחה "התנהגות מחפירה" של הנתבעת כלפי התובעת, וזו מאפשרת את חזרת התובעת מהתחייבותה לתת מתנה. העדויות שהובאו מלמדות על התדרדרות היחסים בין הנתבעת לתובעת לאחר נישואי הראשונה, דבר שהביא את הנתבעת "לבחור" בחיי משפחה משלה, לעזוב את הבית ולעבור להתגורר בבית שהיה לבעלה, בשנת 2000 לערך", כתב השופט פלקס בפסק הדין וכן הורה על הבת לשאת בהוצאות האם התובעת בסך של 25,000 שקלים.
עו"ד הילה צאירי מסבירה: מתנה אפשר לבטל כל עוד היא לא הושלמה. למה הכוונה? אם המתנה היא חפץ והוא נמסר למי שקיבל אותו, המתנה הושלמה ואי אפשר לבקש את החפץ בחזרה. כאשר מדובר בנדל"ן המתנה חייבת להיות בכתב, וההשלמה היא לאחר רישום הזכויות בפועל על שמו של מי שקיבל את המתנה. כל עוד המתנה לא הושלמה הדבר נקרא "התחייבות לתת מתנה". מעין תקופת ביניים בין מתן המתנה להשלמה שלה. כשמדובר במקרקעין לפעמים רישום הזכויות יכול לקחת זמן. בפרק הזמן הזה אפשר לחזור מהמתנה, אבל לא "סתם כך" אלא רק אם מקבל המתנה לא שינה את מצבו לרעה – למשל עבר לגור בבית וביטול המתנה יגרום לכך שיצטרך לצאת מהבית – או התנהג בצורה מחפירה כלפי מי שנתן לו את המתנה. במקרה זה בית המשפט קבע שמדובר במתנה שהיתה צריכה להסתיים ברישום, ולכן עדיין לא הושלמה ולאור התנהגותה של הבת, האם רשאית לחזור בה מהמתנה. יחד עם זאת, חשוב לשים לב, אם האֶם היתה נותנת לבתה ייפוי כוח בלתי חוזר להעביר את הזכויות במקרקעין על שמה, היה קושי לדרוש את החזרת המתנה, גם לאור התנהגות מחפירה.
