בית משפט השלום בעפולה דן לאחרונה בתביעה שהוגשה על ידי תושבת בית שאן כבת 40 שלטענתה הותקפה על ידי כבש. התביעה הוגשה כנגד הבעלים של עדר הכבשים ונגד עיריית בית שאן. על פי תצהירה של התובעת, היא ואחותה צעדו לכיוון ביתה של האחות הן הבחינו בעדר כבשים שהסתובב ללא השגחה, כאשר לפתע, "כבש עם קרניים שהגיע אליי במהירות ופגע בי בחוזקה עם הקרניים באגן".
כתוצאה מהפגיעה התובעת נפלה על הכביש ונחבלה בעוד הכבש המשיך לנגוח בה עד שנמלטה לעבר בית השכנים. עוד טענה כי האחות יצאה לחפש את בעליו של העדר, שלאחר מכן הסיעה את השתיים לקבלת טיפול רפואי והפציר בהן שלא לערב אף גורם או להגיש תביעה. כתוצאה מהתאונה נפגעה האישה בגב ואובחן שבר בעצם הזנב. עיקר טענותיה כלפי העירייה מתייחסות לרשלנות בגין היעדר פיקוח. בעל העדר שנתבע, הכחיש כי הכבש שפגע היה שלו.
הרחבת חזית
לטענתה, העירייה התרשלה כשלא פיקחה על העדר. לבעל העדר, כך לשיטתה, ניתן היתר להחזיק עד 4 בעלי חיים, אך העירייה לא בדקה אם הוא מחזיק יותר. עוד טענה לפגמים בהנפקת ההיתר שניתן לו, וכי העירייה נהגה ברשלנות כאשר הכבשים שוטטו ברחבי השכונה ללא השגה, ולא אכפה את חוק העזר העירוני, האוסר על שוטטות בעלי חיים. תובעת הוסיפה כי העירייה מקיימת "אכיפה בררנית", ורמזה כי הדבר נובע מקשריו של בעל העדר עם מנהל מחלקת התברואה והווטרינר העירוני.
העירייה טענה כי הוציאה לבעל העדר היתר החזקת בעלי חיים כדין, וכי הדיר הוחזק בהתאם לתנאי ההיתר. אם ביום האירוע יצאו הכבשים למרעה, אין זה באחריות העירייה, כך לטענתם. לגבי הטענות בנוגע לכשרותו של ההיתר, טענו כי הטענות הללו לא נטענו בכתבי הטענות, ולכן מדובר ב"הרחבת חזית אסורה".
עוד הוסיפה העירייה כי היא נקטה אמצעים סבירים למניעת הסכנה, הפעילה מוקד לתלונות על בעלי חים משוטטים, הפעילה וטרינר שערך ביקור בדיר מדי שנה, היא מגבילה את האזורים בהם מותרת החזקת בעלי חיים ומדי שנה בטרם מחודש ההיתר נבדקים תנאי החזקתם של בעלי החיים.
בעל העדר מצידו טען כי ככל שאירעה תאונה זו תוצאה של רשלנות התובעת, משום שהתגרתה בבעל החיים או נהגה אלימות כלפיו. לטענתו הוא מחזיק בארבעה בעלי חיים על פי ההיתר. לדבריו התובעת לא הוכיחה את הקשר בין אירוע התאונה לבינו. מתן העזרה לתובעת אינו מלמד לטענתו על קיומה של אחריות כלפיה.
"אל תפני לאף אחד"
השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס לא קיבלה את טענות בעל העדר כי הכבש לא שייך לו. לשם כך היא הסתמכה על עדויותיהן של התובעת ואחותה.
אחות התובעת נשאלה: "באיזה שלב הוא אמר לך שזו לא הכבשה שלו?", האחות ענתה: "שום דבר, כל הדרך הוא אמר לי אל תפני לאף אחד, כל דבר שאת צריכה תפני אלי. אם זה לא שלו, למה כל הדרך אמר לי אל תפני לאף אחד רק אלי? הוא התקשר לבעלי ואמר תגיד לגיסתך שלא תפנה לאף אחד רק אלי. הוא הציע לי 2,000 ש"ח שהיא לא תפנה לאף אחד".
בנוסף לכך, במסמך הרפואי הראשון שלאחר התאונה, עולה כי היא נפגעה על ידי כבש עם קרניים מסוג מסויים אשר תואמות לסוג הקרניים שיש לכבשים של בעל העדר הנתבע. גם טענתו של בעל העדר שיש במקום דיר נוסף עם כבשים לא הוכחה כלל, ואף הופרכה בעדותו של מנהל מחלקת התברואה בעירייה.
השופטת קבעה כי בעל העדר התרשל בכך ששחחר את העדר למרעה בקרבת בתי מגורים ללא השגה ומבלי לנקוט באמצעי זהירות. היה עליו לצפות ששחרור עדר כבשים ללא השגחה ובניגוד להיתר טומן בחובו סיכונים מהסוג שהתממש במקרה הזה.
לעניין אחריות העירייה, מצאה השופטת כי בדיר של בעל העדר נמצאו מספר חיות מעבר למותר בהיתר. לדעת השופטת היה על העירייה לנקוט באמצעים לתיקון המצב. השופטת קבעה כי קיימת חובת זהירות של העירייה כלפי התובעת, מפני שידוע היה לעירייה על הפרת ההיתר והיא לא פעלה באמצעים סבירים לתיקון המצב.
חלוקת האחריות בין השניים היא 80% על בעל העדר שהוא האחראי העיקרי, ו-20% לעירייה. "הנתבע במעשיו היה הגורם העיקרי לאירוע התאונה בכך שחרג מההיתר שניתן לו והוציא את העדר שלו מחוץ לדיר מבלי להשגיח עליו כיאות. אחריותה של העירייה היא בכך שלא נקטה באמצעים כנגד הנתבע בגין הפרתו את תנאי ההיתר ובגין אחריות זו יש להטיל עליה 20%".
מבחינת הנזק, התובעת לא טענה לנכות כלשהי, לכן השופטת חישבה ומצאה כי הנזק עומד על 31,000 ש"ח.
לפסק הדין המלא לחצו כאן
