מכר חולצות מזויפות של 'שאנל' וירצה עבודות שירות

בית משפט השלום בתל אביב גזר שישה חודשי מאסר בפועל, שירוצו בדרך של עבודות שירות, על נאשם שמכר חולצות מזויפות של מספר מותגי על.
הנאשם הורשע בביצוע עבירות החזקה וסחר בטובין מפרים לפי פקודת סימני מסחר. בהכרעת הדין קבעה השופטת דנה אמיר כי הנאשם, שיוצג על ידי עורך דין סרגיי מורין, מכר בחנות הבגדים שבבעלותו, הנמצאת בתחנה המרכזית בתל אביב, חולצות מזויפות של החברות 'ברברי', 'שאנל' ו-'לואי ויטון'.
לטענת ב"כ המדינה, המתמחים רועי חמדני ואיהב נופל, הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשיו הם זכות הקניין של בעלי המותגים וכן האינטרס הציבורי שבקיום חיי מסחר תקינים. בנוסף, טענו כי ישנה פגיעה בתדמיתה של מדינת ישראל כמדינה אוכפת חוק, נוכח העובדה שקורבנות העבירה במקרה זה הן חברות בינלאומיות. עוד הוסיפו כי מדובר בגניבה לכל דבר ועניין. בנוסף, ציינו כי הנאשם כבר הורשע בעבירה דומה ואף הושת עליו עונש מאסר על תנאי, ועל אף שהתחייב לא לחזור על ביצוע העבירות, עשה זאת שוב זמן לא רב לאחר מתן גזר הדין. לאור זאת ביקשו להטיל עליו עונש מאסר בפועל, עונש מאסר על תנאי וקנס גבוה.
בא כוחו של הנאשם טען מנגד כי סך פרטי הלבוש המזויפים מהווים חלק זעום ממכלול הסחורה שהוחזקה בחנות. בנוסף, טען כי התגלו כשלים בביצוע החיפוש בחנות, על פי תנאי החיפוש שנקבעו בצו. עורך הדין מורין הפנה גם לנסיבות האישיות של הנאשם, יליד איראן שנאלץ לשרת בצבא איראן חרף היותו יהודי. לדבריו הנאשם נפצע במהלך השירות וסובל מאז מנכות פיזית ונפשית. למרות הנכויות, כך טען, הוא עובד לפרנסתו, מטפל ותומך באמו שהיא קשישה במצב סיעודי. נוכח כל זאת עתר להארכת המאסר המותנה מהתיק הקודם.
הנאשם ביקש גם הוא לדבר וציין כי הוא חושב שאינו אשם וביקש להתחשב במצבו הרפואי, בצורך לטפל באמו ובכך שהוא בן יחיד.
השופטת דנה אמיר ציינה כי העבירות שביצע הנאשם מקורן בתכנון מוקדם וכי הוא היה הרוח החיה בחנות. מטרת ביצוע העבירות הייתה הפקת רווח כלכלי על ידי מכירת הפריטים וכי, "אין המדובר בפגיעה של מה בכך בראי הערכים המוגנים המפורטים לעיל".
לאחר מכן קבעה השופטת כי מתחם הענישה ההולם הוא בין מאסר מותנה לבין 6 חודשי מאסר בפועל, אותם ניתן לרצות בעבודות שירות. במקרה הזה, כך לדעת השופטת, אין נסיבות המצדיקות חריגה לקולא או לחומרה מהמתחם. הנאשם לא הודה ולא נטל אחריות על ביצוע העבירות ולכן לדעת השופטת אין הוא זכאי להקלות. השופטת הוסיפה כי, "הנאשם ידע היטב כי תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה ועובדה זו לא הרתיעה אותו או מנעה ממנו ביצוע העבירות בתיק דנן בסמוך מאוד למועד בו נגזר המאסר המותנה".
לאור כל זאת פסקה השופטת כי הנאשם ירצה חודשיים מאסר בפועל, וכן הפעילה את עונש המאסר על תנאי, שירוצה בחופף לעונש המאסר בתיק זה. כך שלמעשה ירצה הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות בבית אבות. בנוסף, נגזר עליו עונש של 6 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים ו-קנס בסך 2,000 שקלים.
לפסק הדין המלא לחצו כאן