מצאה ארנק ותפצה את בעליו באלפי שקלים

בית המשפט לתביעות קטנות ברחובות דן לאחרונה בתביעה שהגיש אדם שאיבד את ארנקו בבית מרקחת, אליו הגיע עם ילדיו לצורך רכישת תרופות.
במהלך שהותו בבית המרקחת נפל ארנקו על הרצפה, ולאחר שגילה כי איבד את ארנקו ניגש אל המרפאה וביקש לבדוק בסרטוני האבטחה האם ניתן לראות מי מצא את הארנק.
בסרטון נראית אישה המגלה את הארנק ונוטלת אותו לרשותה, מבלי לטרוח לנסות לאתר את בעליו כדי להשיב לו, או לחלופין לפנות להנהלת המראה ולמסור להם אותו כדי שיאתרו את בעליו.
התובע הגיש תלונה במשטרה כנגד הנתבעת על גניבה, והיא השיבה לו את הארנק אך ללא תכולתו: 4 כרטיסי אשראי, רישיון רכב, רישיון נהיגה, תעודת זהות, 4,000 ש"ח במזומן וכרטיסים חשובים נוספים.
התובע העיד במשפט: "ישנן 3 גרסאות למה שהנתבעת אמרה לי לגבי הארנק. הגרסה הראשונה – שזרקה אותו לפח, הגרסה השניה – שהחזירה את הארנק לרצפה והשלישית – שבא אליה אדם ואמר לה שזה שלו והיא נתנה לא את הארנק".
הנתבעת הודתה בכתב הגנתה כי ביקרה בבית המרקחת וראתה ארנק על הרצפה, הרימה אותו אך לא פתחה אותו. לטענתה היא יצאה מבית המרקחת ושאלה מספר אנשים למי שייך הארנק? אך איש מהם לא טען שהארנק שלו. אחד האנשים במקום אמר לה: "תניחי אותו באותו מקום שמצאת אחרת תסתבכי" וכך היא אכן עשתה. הנתבעת הוסיפה: "יתכן כי התנהגותי היתה פזיזה בכך שלא מסרתי את הארנק לפקידות".
רשם בית המשפט אייל דוד צפה בסרטון, ולדבריו האישה נראית כי היא, "רוכשת תרופות ותוך כדי כך מביטה לצדדים גם לכיוון הארנק שהיה בצדו הימני של בית המרקחת. נראה כי הנתבעת מהססת, מרימה את הארנק ולאחר מכן יוצאת במהרה מבית המרקחת".
מאחר והנתבעת הודתה כי לקחה את הארנק, מתקיים הכלל בדבר "הודאה והדחה", ולכן נטל הראיה התהפך, והנתבעת היא זו שהייתה צריכה להוכיח במשפט שלא היא נטלה את תכולת הארנק.
הנתבעת מסרה בעדותה בביהמ"ש 2 גרסאות סותרות. בהתחלה טענה כי השיבה את הארנק למקום בו מצאה אותו. מאוחר יותר, כשנשאלה מדוע לא רואים זאת בסרטון שינתה את גרסתה וטענה כי הניחה את הארנק מחוץ לדלת בית המרקחת. "נכון שרואים בסרטון שאני לוקחת את הארנק, אבל אני פשוט זרקתי אותו לרצפה, איפה שהוא היה מונח קודם לכן. אני לא יודעת אם מישהו ראה את זה. לשאלת בית המשפט, מדוע לא רואים בסרטון כיצד אני זורקת את הארנק לרצפה, אני משיבה כי זה היה בפתח הדלת, יצאתי מהדלת ופשוט זרקתי אותו לרצפה, מחוץ לדלת, ממש על הדלת".
הרשם קבע כי, "גם אם אקבל את אחת מטענותיה הסותרות של הנתבעת שלא הוכחו כלל. בכל מקרה התנהלותה אינה סבירה ואינה הגיונית". הרשם ציין כי העובדה שהמשטרה סגרה את התיק אינה מוכיחה דבר, שכן נטל ההוכחה במשפט פלילי הוא גבוה בהרבה מהמשפט האזרחי. הרשם התרשם כי עדותו של התובע הייתה "עקבית, ברורה בוטחת וקולחת", ופסק כי על הנתבעת לשלם לו 5,000 ש"ח.
לפסק הדין המלא לחצו כאן