בית המשפט המחוזי מרכז קיבל את ערעור הפרקליטות והחמיר בעונשו של עידן סולומון מ-24 ל- 33 חודשי מאסר בפועל.
סולומון הורשע בכך שבשנים 2013-2014, ניצל את היכרותו וקשריו האינטימיים עם ארבע נשים כדי לרמותן ולגנוב את כספן. הוא עשה שימוש בכרטיס האשראי שלהן תוך ניצול אמונן כאשר מדובר בנשים שביקשו למצוא בו בן זוג ובדיעבד חשו מושפלות כאשר גילו כי הוא נשוי, אב לילדה אשר השתמש בכספי המרמה כדי לרכוש בין היתר מתנות לאשתו ולעצמו. סך הכול קיבל במרמה מהמתלוננות 80,000 ₪.
בבקשה לערעור באשר לגזר הדין, אמר הסניגור שהתנהלותו עד השלב שהוא שיקר בבית המשפט הייתה רעה מאוד. והתנהלותו של סלומון לפני גזר הדין הושפעה גם, כך על פי הסניגור מהעובדה שאחיו נדרס ומת לו בידיים ומאז איבד את אחיו וחברו הטוב ואת השותף העסקי שלו.
בפסק הדין כתבו השופטים כי חומרת יתר יש לייחס לעובדה שסולומון, בדבריו האחרונים לבית המשפט במסגרת הטיעונים לעונש, שב לסורו כאשר שיקר לבית המשפט וטען כי שולב בשתי קבוצות טיפוליות במהלך החודשיים שקדמו למועד הדיון. בפועל התחוור כי המערער לא שולב בשום קבוצה וכאמור, כלל לא שיתף פעולה עם שירות המבחן.
שלישית השופטים בראשותה של ורדה מרוז, קבעה כי הפרקליטות צדקה בטענתה כי אין הלימה בין חומרת העבירות כפי שתוארה על ידי בית משפט השלום לבין התוצאה העונשית אליה הגיע. "אין מקום למקם את המערער בחלק התחתון של אותו מתחם וזאת בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות ובראש ובראשונה עברו הפלילי וחוסר שיתוף הפעולה עם שירות המבחן. נזכיר בהקשר זה כי גם אם יש להתחשב בעובדה כי המערער סופו של דבר הודה בביצוע העבירות, הרי שעשה זאת רק לאחר שנשמעו עדויותיהם של 9 עדים ובכלל זאת 3 מתלוננות, כך שההקלה לה הוא זכאי לנוכח הודאתו הינה במידה מוגבלת בלבד. בנוסף, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי המערער לא שילם למתלוננות אף לא שקל אחד מהפיצוי שהושת עליו", נכתב בפסק הדין.
כאמור בסופו של דבר השופטים החמירו בעונש המאסר של סלומון, אולם, יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם שבנוסף לעונש המאסר, נגזרו עליו מאסר על תנאי, פיצוי בסך 70 אלף שקלים למתלוננות וקנס בסך 15,000 שקלים.
עו"ד ומגשרת חיה ציון זכאי – מומחית בתחום הפלילי מסבירה "לעמדתי שני שיקולים הנחו את בית המשפט לקבל את ערעור המדינה ולהחמיר בעונשו של המערער, הראשון נסמך על התנהלות המערער במסגרת הטיעונים לעונש בבית המשפט השלום, שם הוא הונה את בית המשפט בכך שטען טענות שהתבררו כטענות כוזבות בכל הנוגע להשתלבותו בטיפול. בערעור התברר כי המערער לא השתלב בטיפול ואף לא שיתף פעולה עם שירות המבחן.השיקול השני התבסס על העדר תשלום הפיצוי שהושת על המערער לטובת המתלוננות עד למועד הערעור." עוד הוסיפה עו"ד ציון זכאי "לגישתי, אי תשלום פיצוי אינו יכול להוות עילה להחמרה בעונשו של המערער שכן אין המדובר בטעות בגזר דינו של בית משפט קמא, אלא באי עמידה באחד מרכיבי גזר הדין אשר הדרך לאוכפו הינה באמצעות המרכז לגביית קנסות, ולא בדרך עקיפה, בדלת האחורית, באמצעות החמרת העונש במסגרת הערעור."
