"לא מגיע להם לחיות": הפוסט בפייסבוק שעלה לכותב 7,000 שקלים

השופטת שרון הינדה מבית משפט השלום בתל אביב, קיבלה לאחרונה באופן חלקי, תביעה בגין פרסום לשון הרע בפייסבוק. הנתבע שיתף סרטון בו נראים מספר נערים מתעללים בכלב וכתב כך:
"וזו הרשימה החלקית של הערסים המושתנים-חזור, האליטות החדשות- שהתעללו היום בכלב. יש להם כבר כיפה ותירוץ (היינו מסטולים מהתחת) ואתם מוזמנים להגיש נגדם תלונה. אני בטוח שהם ישבו במעצר לפחות חמש דקות". כאן פירט הנתבע את שמותיהם ומספרי תעודת הזהות של חמישה אנשים, ביניהם התובע, והוסיף: "יאללה להפיץ חברים!!!!!!! לא מגיע להם אפילו לחיות!!!! להגיש תלונה במשטרה ולהפיץ בכל הכוח!!!!!".
התובע טען כי הוא כלל לא נראה באותו סרטון ואינו מכיר את הנערים המופיעים בו ואין לו כל קשר אליהם. עוד טען כי הפרסום גרר תגובות ושיתופים רבים בעקבותיהם קיבל עשרות הודעות הכוללות קללות וגידופים רבים.
לדבריו, הנתבע התכוון להשפיל אותו בציבור, לבזותו וללעוג לו בפני בני משפחה, בעלי מקצוע, מקום עבודה וכתוצאה מכך הוכפש שמו. התובע העמיד את סכום התביעה על 50 אלף שקלים.
הנתבע הודה ששיתף פוסט שלא הוא כתב אלא עיתונאי בשם אסף ארמה, בעליו של דף הפייסבוק: "אסף ארמה – כתב שטח ים תיכוני". לטענתו הנתבע שיתוף פוסט ברשת אינו מהווה לשון הרע ומכל מקום הוא חוסה תחת ההגנות מכוח חוק לשון הרע. לטענתו לא ביצע זיהוי של הנוכחים בסרטון אלא שאב את המידע ממובילי דעה ברשתות החברתיות.
עוד טען כי התובע לא פרסם מעולם הכחשה לפיה לא היה מעורב, וזאת למרות שחלפה שנה וחצי מאותו אירוע. הוא הוסיף כי מדובר בתביעה סחטנית של תובע נעדר שם טוב, עבריין העוסק בסחר בסמים שהוגשו נגדו כתבי אישום, והוא מנסה להלך אימים עליו בדרך של תביעה שאין בה דבר.
השופטת ציינה כי בפסק הדין ניידלי תקשורת נ' יואל שאול מצא בית המשפט כי שיתוף או 'לייק' לפוסט אינם מהווים פרסום, אך השאלה היא האם הוספת המלל המקורי של הנתבע יחד עם שיתוף הופכת את הפעולה לפרסום. השופטת הביאה גם את פסק הדין המדובר מלפני מספר חודשים בעניינו של העיתונאי יגאל סרנה, שנתבע על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו על הוצאת דיבה. באותו פס"ד בית המשפט הותיר את הסוגיות הנוגעות לפרסום בפייסבוק בצריך עיון, אך הדגיש את ההבדל בין טוקבק, שיתוף או 'לייק',  ליצירת התוכן עצמו שהוא מושא התגובות והבהיר שהטענה כי זירת הפייסבוק פטורה מתחולת איסור לשון הרע עד כדי חסינות לכל מפרסם ולכל פרסום היא גורפת ומרחיקת לכת.
לדעת השופטת הוספת המלל המקורי של הנתבע לפוסט הופכת ל"יצירת תוכן". לכן מדובר בפרסום אשר אינו חסין מתחולת איסור לשון הרע.
בשאלה האם מדובר בלשון הרע פסקה כי נוכח הלשון הגסה והבוטה אין שאלה כאן. "התבטאות אשר נועדה להשפיל את הנתבע בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה לבוז או ללעג מצדם, ולבזותו בשל מעשים או התנהגות המיוחסת לו. היות התובע עבריין מורשע בתחום הסמים על פי הודאתו, כטענת הנתבע, אינה מייתרת את זכותו של התובע לשם טוב ואינה מתירה את דמו".
בהמשך מצאה השופטת כי לנתבע לא עומדות ההגנות המצויות בחוק, ופסקה ישלם לתובע פיצוי בסכום של 7,000 ש"ח בצירוף אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 1,500 ש"ח.
לפסק הדין המלא לחצו כאן