התאונה אירעה לפני כשנה וחצי, לפנות בוקר, ברחוב שטרית בתל אביב בעת שבג׳רנו עסק, במסגרת עבודתו כעובד קבלן של עיריית ת"א, בסימון כבישים. בכתב האישום צויין כי טרם תחילת עבודות הסימון והצביעה לבשו העובדים אפודים זוהרים והניחו בכביש ועל הרכב עמו הגיעו למקום אביזרי בטיחות ואזהרה כאמצעי התרעה בפני נהגים על ביצוע עבודות בכביש. בעת שבג׳רנו ניגש אל הרכב, שחנה בנתיבים בהם בוצעה העבודה, פגע בו לוגסי בעוצמה בעת שנסע במהירות שאינה פחותה מ-100 קמ"ש, כשהוא שיכור ובדמו אלכוהול ברמה של פי 2.8 מהמותר בכביש שהמהירות המותרת בו היא 60 קמ"ש. כתוצאה מעוצמת המכה סבל המנוח מפגיעה רב מערכתית קשה שהובילה למותו.
לוגסי הודה בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, בעקבות הליך גישור. המדינה ביקשה להטיל 7 שנות מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי למשפחת המנוח. ההגנה לא הוגבלה בטיעוניה. כן הוסכם כי רישיונו של הנאשם ייפסל לצמיתות.
השופט שרית זמיר, ציינה בגזר הדין כי על בית המשפט יש להעביר מסר נוקב. "מדיניות הענישה הנוהגת בעבירה בה הורשע הנאשם מתחשבת בצורך במאבק בנגע תאונות הדרכים שהפכו לרעה חולה בארצנו. התופעה מחייבת חינוך, מודעות ציבורית, אכיפה ועוד. כאשר מדובר בעבירות תעבורה קטלניות, שומה על בתי המשפט להעביר מסר ברור, נוקב וחד משמעי באמצעות הטלת עונשי מאסר ההולמים את חומרת המעשים ותוצאותיהם הקשות", כתבה השופטת זמיר והוסיפה: "אדם צעיר שעתידו לפניו אשר יצא לעמל יומו, או יותר נכון במקרה שלנו, לעמל 'לילו', ומצא באחת את מותו המיידי והאכזרי , וזאת אך ורק בשל העובדה כי הנאשם אחז בהגה כשהוא שיכור, נסע בכביש עירוני במהירות של 100 קמ"ש ולא הבחין באמצעי הזהירות במנוח ובכלי הרכב, אף על פי שיכל וצריך היה להבחין בהם".
השופטת זמיר גם התייחסה לתיקון חוק העונשין בעניין עבירות ההמתה וקבעה כי התיקון לא מצדיק הפחתה של רף הענישה בעבירה זו. השופטת זמיר קבעה כי מתחם העונש ההולם לעבירה נע בין 4 ל- 8 שנות מאסר והטילה לבסוף על הנאשם 5 שנות מאסר, פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה לצמיתות, מאסר על תנאי ופיצוי למשפחת המנוח בסך 35,000 שקלים
