בית משפט השלום בירושלים דן לאחרונה בתביעה שהגישה אישה כנגד אימו של בן זוגה לשעבר. לטענתה היא ובן זוגה חיו יחד תקופה מסוימת, כאשר באותה תקופה החליטה בת הזוג לרכוש דירה. במהלך המשא ומתן לרכישת הדירה עלתה דרישה כי תשלם מקדמה במזומן על סך 164,000 ש"ח.
בן הזוג ביקש ממנה שלא לשמור את סכום הכסף הגדול בבית מחשש לפריצה, והציע להפקיד אותו בכספת הנמצאת בביתה של אימו. בת הזוג עשתה כן והפקידה בידי האם את הכסף. לאחר זמן מה הודיעה לה בן הזוג כי הדירה נמכרה לאחר, וכשביקשה לקבל את כספה בחזרה הוא התחמק ממנה, עד שפנתה ישירות לאמו וזו אמרה לה כי הכסף כבר לא נמצא אצלה.
האם, הנתבעת, לא הכחישה את הדברים בכתב הגנתה, אך עם זאת טענה כי קיבלה לידיה את חבילת השטרות מבלי שידעה את הסכום והפקידה אותה בכספת. כמו כן לטענתה, מספר ימים לאחר מכן חשה האם שהאחריות גדולה מדי, ואמרה לבנה שיגיד לתובעת לבוא ולאסוף את הכסף שהפקידה. לטענתה בת הזוג הגיעה שבוע וחצי לאחר ההפקדה ואספה את הכסף.
עוד טענה כי תביעה זו הוגשה כנקמה על סיום מערכת היחסים של התובעת עם בנה. לכתב ההגנה צירפה האם דוח פוליגרף הקובע כי היא דוברת אמת.
בדיון בבית המשפט הוצע כי תיערך בדיקת פוליגרף לשלושה. אם ימצא כי התובעת משקרת והנתבעת דוברת אמת – התביעה תדחה, אם ימצא כי התובעת דוברת אמת והנתבעת משקרת – התביעה תתקבל, ובכל תוצאה אחרת ההליך יימשך כאשר בדיקת הפוליגרף תהווה ראיה קבילה לצורך ההליך.
עורכי הדין של הצדדים אריאל עטרי וסימון דונכין מצד התובעת, וחגית זיו וורדה בן דוד מצידה של הנתבעת קיבלו את ההצעה, והשופטת קרן מילר הורתה על מינויו של מר מנחם גוזלן לביצוע בדיקות הפוליגרף.
בדיקת הפוליגרף הכריעה
מבדיקות הפוליגרף עלה כי בתשובותיהם של האם והבן אובחנו תגובות פסיכולוגיות המצביעות על שקר, בעוד בתשובותיה של התובעת לא אובחנו תשובות כאלה. המומחה הגיע למסקנה כי גרסתה של התובעת כפי שבאה לידי ביטוי בתשובותיה הינה נכונה, בעוד גרסאותיהם של האם ובנה אינן נכונות.
לאחר קבלת חוות הדעת הגישה האם בקשה לביטול חוות דעתו. טענתה המרכזית היתה כי היא נשאלה על סכום של 164,000 ₪, בעוד שלפי גרסתה לא ידעה מהו סכום הכסף שהופקד אצלה. השופטת דחתה את הבקשה, אך אפשרה להגיש שאלות הבהרה למומחה, ובהמשך אפשרה גם לחקור אותו.
התובעת מצדה טענה כי מאחר והאם הודתה כי קיבלה את הכסף לידיה אך החזירה אותו, מדובר בתיק של הודאה והדחה ולכן נטל ההוכחה הוא עליה.
השופטת הסבירה בפסק הדין כי בהליך אזרחי בעלי הדין רשאים להגיע להסכמות דיוניות ביניהם ובית המשפט יכבד את ההסכמות ואת ציפיית הצדדים כי ההליך יתנהל לאורן של הסכמות אלו. בפסיקה נקבע כי חזרה מהסכמה דיונית נתונה לשיקול דעת בית משפט אך היא תתאפשר במקרים חריגים בלבד. הדברים נכונים, כך על פי השופטת, גם בדיקת פוליגרף. "אכן בבדיקת פוליגרף יש סיכונים מסוימים ואין מדובר בבדיקה המפיקה תוצאות ודאיות. עם זאת, כל מומחה מכריע עלול לטעות בהערכתו, ולא ניתן לכחד כי גם בית המשפט עלול לטעות בפסיקתו ובהתרשמותו שכן אין אדם שהינו בוחן כליות ולב".
על פי השופטת, לאחר שהצדדים החליטו לקחת את הסיכונים שבבדיקה, לא ראוי לטעון בדיעבד כי הסיכון שנלקח אינו הוגן. לגבי טענת הסכום שהעלתה האם, קבעה השופטת כי היא אינה סבורה שהוכח כי אזכור הסכום בשאלות הפוליגרף הוא בעל השפעה כלשהי על התוצאות.
המסקנה אליה הגיעה השופטת לאור כל זאת היא כי יש לכבד את הסכמת הצדדים, ואין בסיס לפסילת חוות דעתו של המומחה. לפיכך התביעה התקבלה, ועל האם לשלם לבת הזוג את מלוא הסכום ולהוסיף עליו שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח והוצאות משפט.
לפסק הדין המלא לחצו כאן
