בית הדין הרבני הגדול, דן לאחרונה בערעור שהוגש על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בתל אביב. בפסק הדין נקבע כי האישה חייבת להתגרש וכי אין לחייב את הבעל במזונות אישה, בכתובה ובתוספת כתובה. האישה ערערה על כך וטענה כי אין לחייבה בגט, וכי יש לחייב את הבעל בשלום בית, ואם ימרוד בה יהיה עליו לשלם מזונות, כתובה ותוספת כתובה. כמו כן לטענתה על הבעל להעביר לאישה את מתנות החתונה בסך חמישים אלף ש"ח.
בני הזוג מהמגזר החרדי, נישאו לפני שנתיים אך חיו יחד בביתם שבעה ימים בלבד, בימי ה'שבע ברכות'. במהלך אותם ימים גילה הבעל כי האישה חולה בסכיזופרניה. השניים עברו לבית הוריה של האישה, ולאחר מספר שבועות בודדים נפרדו, והבעל הגיש תביעה לגירושין.
הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה אם מחלת הנפש הייתה עוד לפני החתונה, וכן אם ה'משבר' אותו חוותה החל כבר בשעת החופה או יום לאחר מכן. מחלוקת נוספת הייתה האם בני הזוג קיימו יחסי מין במה שמכונה 'ביאת מצווה'.
מוסכם בין הצדדים כי האישה עברה בימים שלאחר החתונה אירוע של בלבול, אי שקט, הסתגרות והתנהגות מוזרה ובעיות קשות בתפקוד. אין ספק שמדובר באירוע פסיכוטי חמור וחריף, כך עולה מחוות הדעת של הרופאים הפסיכיאטרים שבדקו את האישה באותה תקופה.
בערעור טענה האישה כי יש לבטל את חיובה בגט מאחר ובחדר הייחוד הכול היה בסדר, האישה החלה להרגיש לא טוב רק כיום – יומיים לאחר החתונה וקיבלה טיפול תרופתי מייד לאחר ההתקפה. האישה מכחישה כל מחלת נפש או נטילת תרופות נפשיות בתקופה שלפני החתונה, וטענה כי כיום היא מרגישה טוב. האישה טוענת שקיימו את המצווה בחיי האישות אך אינה יודעת אם קיימו בצורה מלאה.
עוד טענה האישה כי מחלתה הופיעה לראשונה בחייה רק לאחר התאונה כתוצאה מהתנהלות לא נכונה של הצדדים ביחסים שבינו לבינה ללא הדרכה מתאימה. טענה נוספת שהעלתה היא כי הגירושין נבעו מלחץ של הורי הבעל ולא מרצונו החופשי.
"מחלה תורשתית"
עניין נוסף שהעלתה היא כי לטענתה בית הדין נשען בהחלטתו על ההנחה כי ייתכן שהמחלה תורשתית, וזאת על סמך עדותה של האישה שלשאלת בית הדין: "מי עוד חולה בסכיזופרניה אצלכם במשפחה?" ענתה: "הדודה." למעשה, האישה הבהירה אחר כך על ידי בא כוחה כי היא רק שמעה על עוד מקרה נפשי במשפחה אך כלל לא ידעה דבר על מה שהיה אצל דודתה, והאמת היא שהדודה קרסה כשילדה משום שטיפלה בשישה־עשר ילדים שלה ושל אחותה שנפטרה, ומתברר שכוחותיה לא עמדו לה.
הבעל טען כי אין לדחות את החלטת בית הדין קמא ויש להשאירה על כנה, כיוון שכל הקידושין הם 'מקח טעות' – לאישה יש מחלת נפש, בזמן החתונה היא כבר הייתה חולה והסתירה ממנו את העניין.
מוזמנים לעשות לייק לדף הפייסבוק של 'אוביטר'
לטענת הבעל כבר בחדר הייחוד היו התנהגויות ודיבורים מוזרים שהלכו והחריפו. בליל החתונה האישה דיברה 'לא לעניין' הייתה 'מרחפת' ו'לא מחוברת' למציאות. בימים שלאחר החתונה המצב הלך והחמיר – האישה שרה ודיברה ללא קשר, דיברה דיבורים סותרים ומוזרים והייתה במצב פסיכוטי קשה. עוד טען הבעל כי לא התקיימה ביאה גמורה, וכי בלילה השני נעשה ניסיון נוסף לקיום המצווה, אך גם שם לא היו יחסי אישות.
בית הדין הרבני הגדול פסק כי צדק בית הדין האזורי בכך שחייב את האישה בגט, אך חלק על קביעת בית הדין האזורי על כך שמדובר ב'מקח טעות'. על פי דייני בית הדין הגדול אין ראיות לכך שהאישה הייתה חולה לפני החתונה, ולמעשה המחלה התפרצה רק לאחר החתונה.
גם לגבי הדודה פסקו הדיינים כי שגה בית הדין שהסתמך על דברי האישה בנוגע לעובדה זו מבלי לזמן את הדודה לעדות או להביא חוות דעת רפואית בנושא. בסיכומו של דבר קבעו כי על בני הזוג להתגרש והאישה אינה זכאית למזונות, אך יחד עם זאת יש לפסוק על דרך הפשרה שתקבל שליש מהכתובה, כלומר 50 אלף ש"ח.
