עיריית כרמיאל תפצה במאה אלף שקלים, את תושב אחד המושבים הסמוכים לעיר, שברשותו מטע זיתים הגובל בבית העלמין של העיר. תחילתו של המקרה הוא בחורף 2013, שהיה גשום במיוחד ומלווה בסופות ושיטפונות רבים ברחבי הארץ.
מספר שנים קודם לכן, ב-2008, יזמה עיריית כרמיאל עבודות להרחבת בית העלמין, הגובל במטע הזיתים. במהלך העבודות נחסם בגל אבנים תוואי תעלת הניקוז שעברה לצד המטע, וכתוצאה מכך חדרו מים למטע, הציפו אותו וגרמו לנזק עקב חשיפת שורשי עצים. המקרה הזה אירע כאמור ב-2008, ולאחר שבעל המטע התלונן בפני העירייה על הנזקים, חפרה העירייה תעלת ניקוז חדשה על מנת לפתור את הבעיה.
אלא שבינואר 2013 ירדה כמות גשמים כזו, שתעלת הניקוז לא הצליחה לנקז בהצלחה את כל כמות המים שהתנקזה אליה, ומטע הזיתים הוצף שוב ונגרם לו נזק. יצויין כי מספר חודשים לפני האירוע התקיים סיור "לבדיקת מצב התחזוקה ומפגעים" באזור. בפרוטוקול אותו סיור נכתב כי "קטע אזור בית העלמין כרמיאל – ערוץ הנחל אינו מוסדר והתעלה רדודה, גורם להצפות למטעי זיתים בשטח". הנזק שנגרם כתוצאה מהשיטפון, הוערך בידי מומחה מטעם התובע בסכום של 125,000 ש"ח.
לא התנערה מאחריות
בעל המטע הגיש תביעה לבית משפט השלום בעכו, באמצעות עו"ד אלעד סובג שהתבררה בפני השופטת דנה עופר. בנוסף לעירייה, אותה ייצג עו"ד מרדכי תגר, נתבעה גם רשות ניקוז גליל מערבי שיוצגה על ידי עו"ד שלמה יער-בר.
העירייה אינה התנערה מאחריות לנזקי בעל המטע, ואף הסכימה לשאת בתשלום הנזק, אך טענה כי מן הראוי לקבוע כי היא ורשות הניקוז נושאות באחריות בחלקים שווים, ובכך תוטל על רשות הניקוז אחריות בשיעור של 50%.
לטענת העירייה מקור מי הנגר שגרמו לנזק הוא בכפר הממוקם גבוה מעל כרמיאל, והאחריות להסדרת מי הניקוז היא של רשות הניקוז. העירייה מודה כי העבודות שבוצעו להרחבת בית העלמין הביאו לשינוי תוואי הניקוז, אך יחד עם זאת טענה כי רשות הניקוז הייתה מודעת לשינוי התוואי.
רשות הניקוז הדגישה את העובדה שההצפות החלו לאחר שהעירייה ביצעה את העבודות להרחבת בית העלמין, וכי התוואי שהיה קיים לפני כן לא גרם לאף תקלה. עוד טענה הרשות כי המומחה מטעמה מבהיר בחוות דעתו כי מדובר בנושא שהינו כולו בתחום אחריותה של העירייה. עוד הוסיפה הרשות כי גם אם ניתן לקבוע כי היא חבה ברשלנות כלפי בעל המטע, הרי היא זכאית לשיפוי מלא מהעירייה שיצרה את המפגע.
השופטת ציינה בפתח דבריה כי, "אין צורך להכביר מילים אודות אחריותה של רשות מקומית לדאוג לתקינות רחובותיה, ובכלל זה – לנושא הניקוז בתחומה". לדברי השופטת אין חולק כי הנזק שנגרם למטע הוא כתוצאה מהעבודות שנעשו על ידה. "הטלת האחריות על העירייה אינה נובעת, אפוא, רק משום הפרת חובתה הסטטוטורית לדאוג לתקינות מערכת הניקוז בתחומה; הטלת האחריות על העירייה במקרה הנוכחי הינה תולדת מעשיה ופעולותיה של העירייה, אשר חסמה תעלת ניקוז קיימת, ולאחר שנוכחה כי נוצרה בעיה, יצרה בעצמה תעלת ניקוז חדשה, אשר לא הצליחה למלא את ייעודה בימות הגשמים".
נציג העירייה לא הוזמן לסיור
לגבי רשות הניקוז הסתמכה השופטת על הסיור שנערך במקום, ודחתה את טענות הרשות כי מדובר בסיור שנערך רק לצרכי ייעוץ לרשות המקומית. "אם זו הייתה מטרת הסיור, מדוע לא הוזמן אליו נציג העירייה הרלבנטית?", הקשתה השופטת.
מהסיור המדובר הסיקה השופטת כי רשות הניקוז הייתה מודעת לכך שהניקוז במקום אינו תקין וכי נגרמות הצפות במטעים כבר במועד הסיור. למרות ממצאים אלו לא עשתה הרשות דבר לתיקון המצב.
מכל האמור עולה כי העירייה והרשות תרמו ברשלותן להתממשות הסיכון ולקרות הנזק למטע הזיתים, אך מידת האשמה של העירייה גדולה בהרבה, מכיוון שהיא יצרה את המפגע מלכתחילה והיא שניסתה לתקן אותו ויצרה מפגע אחר במקומו. "כל זאת עשתה העירייה מבלי להיוועץ בגורם המקצועי האמון על נושא הניקוז, כלומר – רשות הניקוז, אלא על דעת עצמה". בחלוקה לאחוזים, אחריות העירייה היא בשיעור של 75%, ואחריות רשות הניקוז בשיעור של 25%. יצויין כי החלוקה האמורה הינה רק ביחס לנזק השני, שנגרם ב-2013, בעוד בעלות הנזק הראשון תישא העירייה לבדה.
בסיכום הדברים, עיריית כרמיאל תשלם לבעל המטע 105,000 ש"ח, הכוללים את שני הנזקים, ורשות הניקוז תשפה את העירייה ב-25% מתוך סכום הנזק השני, כלומר 18,583 ש"ח.
