צעיר ששיחק בקבוצת הכדורגל של מכבי עירוני קריית אתא, תבע את המועדון על פציעה שנגרמה לו במהלך משחק אימון. לטענת התובע הפציעה נגרמה בשל תאונה, כאשר "עלה לנגיחה" בכדור יחד עם שחקן מהקבוצה היריבה, והשניים התנגשו בעצמה רבה זה בראשו של זה.
הצעיר סבל מחבלת פנים בעקבותיה עבר ניתוח. חוות הדעת מטעמו קבעה 5% נכות בשל צלקת מכוערת בגבה משמאל, ו-6.66% בשל ירידה בתחושה בעור הלחי משאל, צד האף משמאל והחניכיים בלסת העליונה משמאל. המומחה מטעם מועדון הכדורגל קבע כי אין זכאות לנכות בגין הצלקת הניתוחית שכן מדובר בצלקת עדינה וצא מכוערת החבויה בתוך קו השיער של הגבה. המומחה הכיר שנותרה ירידה קלה בתחושה בפיזור העצב המזכה ב-3.3% נכות.
השופט יואב פרידמן דחה את התביעה, וקבע כי הוא מתרשם מחוות הדעת מטעם המומחה של מועדון הכדורגל לעניין הצלקת, שכן "ממרחק כמה מטרים אי אפשר היה להבחין בצלקת". השופט הוסיף כי לא מדובר בצלקת מכוערת, אף כי היא נמצאת בפנים וגם אם הייתה נגרמת נכות אסתטית, לא הייתה לה כל נפקות תעסוקתית או תפקודית.
עיקר טענת הצעיר בפן הנזק, הינה שבעקבות השבר שקובע בניתוח עליו להמנע בעתיד מחבלות בעצמות הפנים, ולכן לא יוכל לחזור לשחק כדורגל. לדבריו הוא איבד את חלומו להשתלב כשחקן מקצועי, כאשר חתר לכך כבר מגיל צעיר. עורך דינו של הצעיר ביקש שתוכר נכות תעסוקתית בת 25% לאור זאת, אך השופט קבע כי הייתה הפרזה ניכרת במשמעות הפגיעה בפן התעסוקתי, כאשר עורך דינו ביקש סכום של 1,260,000 ש"ח. לדעת השופט לא הוכחו נתונים מכוחם ניתן לקבוע כי הייתה לצעיר אפשרות להשתלב כשחקן בקבוצת הבוגרים. לדברי השופט: "יש צעירים רבים המשחקים כדורגל שנים ברצף בקבוצות ילדים ונוער, ולא כולם כמובן מתאימים מבחינת טיב הכישורים להיקלט באחת מקבוצות הבוגרים".
מכדרוגלן למהנדס
בכתב התביעה נאמר כי הצעיר החל לשחק כדורגל מגיל 8 במכבי חיפה ומשם נדד בין מספר מועדונים אחרים, עד לתאונה שקרתה כאשר היה בן 19. לדברי הצעיר בעקבות התאונה נאלץ לגנוז את חלומו להפוך לשחקן כדורגל, והחל ללמוד הנדסת רכב, "למרות שהמקצוע אינו חביב עליו". על כך ענה השופט כי, "חביב או לא, התובע נפגע בגיל בו הוא יכול לבחור מבין אופציות תעסוקתיות מרובות, והוא עדיין יכול לעשות כן. למעשה אין לגלות כל מגבלה תעסוקתית הנובעת מפגיעתו ונכותו".
השופט הזכיר גם את עדותו של מנהלה הספורטיבי של הקבוצה, לפיה אין לצעיר כישורים יוצאי דופן לשחקן, והכחיש את טענת התובע לפיה הובטח לו שכר של 1,300 ש"ח. לאור זאת קבע השופט כי למרות שאיפותיו של התובע להשתלב כשחקן מקצועני, לא ניתן לקבוע שאופציה זו הייתה זמינה עבורו בפועל כקריירה.
לאחר שדחה את רוב הטענות לעניין הנזק, התייחס השופט לשאלת האחריות. נטען בכתב התביעה כי המגרש היה בהחזקתה של הקבוצה, והיה עליה לדאוג שלא יהיו בו מכשולים. אלא שהצעיר לא הצליח להוכיח כי המגרש לא היה תקין בזמן הפגיעה, וגם אם היה מוכיח טענה כזו, על פי השופט הפגיעה כלל לא אירעה בשל היתקלות במפגע כלשהו במגרש, אלא בראשו של שחקן אחר. הצעיר אף הודה כי הוא לא התרומם טוב לבצע את הנגיחה. "לא ברור מה הקשר בין מצב המגרש לבין אופן ההתרוממות לנגיחה. מדובר בטענות מאולצות", ציין השופט.
הצעיר ניסה לטעון גם טענות שנות של נקיטת שיטת אימונים פסולה ואי הדרכה של שחקנים או אזהרה מפני משחק לא בטוח. גם על כך קבע השופט כי, "מדובר בטענות מופרכות לגופן ושום סוג של אימון לא היה יכול למנוע התאונה כפי שהתרחשה. פעולת הנגיחה בכדור באמצעות הראש אינה אסורה במשחק כדורגל. באותה מידה יכולים היו שני השחקנים להיתקל זה בזה בעוד אחד מהם מכדרר והשני מנסה "לחטוף" ממנו הכדור".
כאמור השופט דחה את התביעה, וחייב את הצעיר להשיב למועדון הכדורגל את התשלום עבור חוות דעת המומחה וכן ישא ב-4,000 ש"ח כסכום כולל לטובת הנתבעים עבור שכר טרחת עורך דין.
לפסק הדין המלא לחצו כאן
