הצעיר שהגיש את הערעור, על החלטת ועדת הערר לפי חוק שירות הקבע בצה"ל, הינו לוחם לשעבר ביחידת העילית שייטת 13, ששוחרר משירות קבע על ידי רשויות הצבא, בניגוד לרצונו במהלך שנת הקבע הראשונה, וזאת בשל אי-התאמתו לשירות קבע. הלוחם שהתגייס לצה"ל כתנאי לשיבוצו בתפקיד צולל לוחם, התחייב לשירות קבע בן שלוש שנים, החל ממועד הסמכתו לתפקיד, זאת בסיומה של תקופת הכשרה ארוכה ומפרכת, הוסמך המערער לתפקיד. בהמשך שירותו הוא השתתף בפעילויות מבצעיות של השייטת.
כמקובל בשייטת, לקראת סיום שירות החובה ובטרם כניסתו לשירות קבע, התכנסה ועדה פנימית, בה היו חברים שניים ממפקדיו של המערער ופסיכולוג היחידה, על מנת לדון בהתאמתו לשירות הקבע. ועדה זו המליצה פה אחד כי אין לקבל את המערער לשירות הקבע ועל כן יש לשחררו מצה"ל. החלטת הועדה, נשענו על תפקודו המקצועי והחברתי של הלוחם במסגרת תפקידו ומהתרשמות מפקדיו ועמיתיו מתפקוד זה. בפרט יוחסה חומרה רבה לשני אירועי משמעת חריגים בהם היה מעורב המערער במהלך שירותו הסדיר.
המקרה הראשון, ארע על רקע סכסוך בינו לבין סגן מפקד הצוות ובעת שעמד מאחורי סגן מפקד הצוות, דרך את הנשק ולחץ על ההדק. בעת האירוע הייתה בנשק מחסנית דמה וסגן מפקד הצוות, לא ראה לאן היה מכוון הנשק. השניים לא דיווחו על האירוע למפקדיהם, ומשנתגלה הדבר נדון הלוחם ל-10 ימי מחבוש ואילו סגן מפקד הצוות הודח מתפקידו.
באירוע אחר הלוחם הסתכסך עם חבר נוסף לצוות ובהמשך לחילופי דברים בניהם תקף החבר את הלוחם וזה בתגובה שבר רגל של שולחן ולטענת אותו חבר הניף אותה כדי לתקוף או לאיים עליו. אותו חבר שהיה חייל מצטיין בשייטת, נדון בעקבות אירוע האלימות ל-21 ימי ריתוק.
לפני כניסתו לשירות הקבע, מפקד פלגת הלוחמים זימן את הלוחם לשיחה והודיע לו שקיימת התלבטות לגבי כניסתו לקבע ופירט בפניו את הנימוקים לכך. בהמשך, התכנסה ועדה פנימית נוספת, שנייה, בראשות מפקד השייטת, ועדה זו אימצה את החלטת הועדה הפנימית הראשונה לשחרר אותו מצה"ל. ללוחם גם התקיים שימוע שלישי ואף רביעי בה הוצע לו לעבור לתפקיד אחר בחיל הים אולם הלוחם אמר 'או שייטת או כלום' והוא שוחרר "לאור כשל ערכי-נורמטיבי המבטא חריגה מאמות המידה המצופות מלוחם ביחידה מובחרת".
השופטת אגמון גונן, ציינה בהחלטתה כי הצבא עצמו הציע ללוחם מיוזמתו, לעבור לתפקיד אחר. "החלופה של שירות בתפקיד אחר בחיל הים, הוצעה למערער על ידי מפקדיו האישיים והוא אף נשאל על כך בוועדת הערר. בכל הפעמים שהועלתה לפני הלוחם אפשרות זו הוא דחה אותה והשיב כי הוא מעוניין לשרת בקבע אך רק במסגרת תפקיד לוחם, ורק בשייטת, בבחינת "הכל או כלום", כתבה השופטת אגמון גונן כאשר דחתה את ערעור הלוחם והוסיפה: "אין לקבל את טיעוניו במסגרת הערעור והסיכומים כי לתשובתו זו אין משמעות והועדה לא הייתה צריכה ליחס לה משקל, ולשבצו בכל זאת בתפקיד אחר בחיל הים. על המערער לעמוד בהקשר זה מאחורי בחירותיו, ומשבחר שלא לקבל הצעה אחרת לשבצו בתפקיד אחר בחיל הים, אין לו להלין אלא על עצמו".
