בני הזוג התחתנו בשנת 2013, ולאחר כשלוש שנים הגישה האישה תביעה לגירושין, אליה כרכה תביעת רכוש וכתובה.
בדיון בפני בית הדין הרבני בחיפה תיארה האישה שבעלה לא קיים עמה יחסי מין מעת החתונה אפילו לא פעם אחת, כאשר בכל פעם טען טענות שונות של עייפות וכו'.
האישה הציגה בפני בית הדין אישור רפואי המעיד על כך שהיא עדיין בתולה.
לדבריה היא חוותה מסכת השפלות ואלימות מצד בעלה, שלבסוף נאלצה לעזוב את ביתם.
הבעל לא הכחיש את אי קיומם של יחסי מין בכל שנות נישואיהם, אך טען כי האישה נכנסה למשבר ולא הייתה יוצאת מהמיטה, ולדבריו היא ממציאה עליו האשמות שווא.
הבעל סרב בתחילה לגרשה וביקש מבית הדין שלום בית.
יש לציין כי במהלך הנישואים קיבלו בני הזוג יעוץ מלא פחות משבעה יועצי זוגיות מתחומים שונים – פסיכולוגים, רבנים, סקסולוג ועוד.
במארס הקודם בני הזוג התגרשו, וכעת הדיון נערך לעניין הכתובה והפיצויים.
האישה טענה כי הבעל נהג כלפיה באלימות פיזית, מינית, כלכלית ונפשית, וכי היא בזבזה את מיטב שנותיה עם אדם שהונה אותה לאורך כל הדרך.
היא כל העת הלכה למקווה טהרה וציפתה לבעלה, אך לשווא.
באת כוח האישה הגדירה זאת בלשונה: "היא הביאה אותו לשוקת, אך הוא לא רצה לשתות".
לאור האמור תבעה האישה את כתובתה על סך 600,000 – 700,000 ש"ח, בתוספת פיצוי נזיקין על מניעת חיבה וחיוב עונה בסך 1,800,000 ש"ח.
הבעל דחה את דברי האישה וטען כי לא הונה אותה, ולהיפך – היא זו שהרחיקה עצמה ממנו ובגללה הגיעו לגירושין.
באשר לתביעת הכתובה טען בא כוח הבעל שיש לפטור אותו מהתשלום מאחר והאישה קיבלה חצי דירה במתנה וכי היא נכנסה לחופה ולא נבעלה ולכן מגיע לה עיקר כתובתה בלבד השווה ל-960 גרם כסף ללא תוספת כתובה.
עוד הוסיף בא כוח הבעל בסיכומיו כי האיש ניסה לקיים את העונה אך האישה היא זו שסירבה לקיים יחסי אישות וגרמה לסירוס הבעל באופן תודעתי.
לגבי תביעת הפיצויים טען בא כוח הבעל כי על פי דין תורה אין כלל פיצויי גירושין.
"היא זאת שרצתה להתגרש ויצאה עם סכום גדול שלכאורה לא היה מגיע לה וזה ודאי היה פיצוי יותר גדול. למעשה כל הנישואין הללו היו עסק משתלם עבורה".
בית הדין קבע בראשית הדברים כי דברי הבעל ובא כוחו אינם מדייקים כל כך בגרסתם ואף ניסו לשפר עמדה בסיכומים.
כדוגמא לכך הביאו את הסתירה בטענותיו לפיהן לא היה לו 'כוח גברא'.
בית הדין הפנה לציטוט של האישה לפיו, "חודש לפני כן הלכתי למקווה ולא היה שום דבר חזרתי בערב הוא אמר שהוא עייף היינו במיטה משעה 9 בבקר עד 5 בערב ולא היה כלום הוא רק סיפק עצמו כמה פעמים".
בית הדין קבע כי, "מדבריה אפוא עולה כי לאיש היה 'כח גברא' מה גם שבסיכומיה טענה כך.
ואילו גרסת הבעל עד לרגע זה נותרה עמומה ובלתי בהירה הן בפנינו והן בסיכומיו".
בסיכום הדברים, קבע בית הדין כי הוא דוחה את טענות הבעל לעניין הדירה, מאחר ואת מחצית הדירה קיבלה האישה כדין ולא במתנה, ללא שום קשר לכתובה ולפיצויים. בעניין הפיצויים הסכימו הדיינים פה אחד כי אין מקור הלכתי המאפשר לשלם פיצויי גירושים, אך לעניין הכתובה קבעו כי הבעל יחוייב לשלם רק את עיקר הכתובה בסך 1,920 ש"ח.
