בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה את ערעורה של עורכת דין לענייני משפחה, על פסק דינו של בית משפט השלום. המערערת היא עורכת דין ותיקה בתחום המשפחה, שייצגה בן זוג בהליך גירושין במשך כשנתיים, עד שנדרשה על ידי ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין להפסיק לייצגו, מאחר ונתנה בעבר ייעוץ לבת זוגו, מולה ניהל הליכים משפטיים.
בכתב התביעה טען בן הזוג כי התקשר עם עורכת הדין בהסכם לפיו תייצג אותו בתביעה משפטית לקביעת הסדר ראייה, לפירוק שיתוף ולמוניטין בבית משפט לענייני משפחה ברמת גן נגד בת זוגתו, בתמורה ל-30,000 שקלים, אותם שילם במלואם לעורכת הדין.
בן הזוג טען כי התברר לו בדיעבד שעורכת הדין העניקה ייעוץ משפטי לבת זוגתו, וכי האחרונה הגישה תלונה כנגד עוה"ד בלשכת עורכי הדין על מנת שתחדול מלייצג אותו בהליכים מולה. עורכת הדין הודיעה לו על הפסקת הייצוג בעקבות תלונת בת הזוג, ולטענתו היה עליה לגלות לו את עניין ייצוג בת זוגו, ואם היה יודע על כך לא היה מתקשר איתה בהסכם. סכום התביעה עמד על 86,250 ש"ח.
בכתב ההגנה טענה עורכת הדין כי הגישה תביעת משמורת, כתב תביעה לפירוק שיתוף וכתב הגנה בתביעת מזונות, אשר הצריכו שעות רבות של עבודה. כמו כן הגישה בקשות שונות וניהלה בעניינו משא ומתן ממושך. לטענתה לא נפל כל פגם בהתנהלותה. מייד לאחר שנודע על טענת בת הזוג, פנתה עורכת הדין ביוזמתה בשאילתה לועדת האתיקה ופעלה בהתאם להנחיותיה. עוד טענה כי פעלה בתום לב ולא הייתה יכולה לנהוג אחרת. היא ייצגה אותו עד שנתבקשה על ידי ועדת האתיקה להפסיק.
מוזמנים לעשות לייק לדף הפייסבוק של 'אוביטר'
כאן המקום לציין כי בין עורכת הדין לבת הזוג הייתה פגישה אחת בודדה שנערכה כשנה לפני חתימת ההסכם עם בן הזוג. בנוסף לכך, ועדת האתיקה החליטה כי אין מקום להעמיד את עורכת הדין לדין משמעתי.
בית משפט השלום קבע בפסק דינו כי עורכת הדין הפרה את חובת הזהירות שחבה כלפי בן הזוג. "על הנתבעת היה לצפות כי קיימת אפשרות לניגוד העניינים בנסיבות בהן נמנעה מלערוך רישום של מתן הייעוץ לבת זוגו של התובע וכי הסיכון הבלתי סביר של הפסקת הייצוג אכן עלול להתממש". לאור זאת קבע ביהמ"ש כי עורכת הדין תשלם לבן הזוג מעל 50 אלף ש"ח.
בערעור טענה עורכת הדין, באמצעות באי כוחה עורכי הדין אסף לטין וגל שלמה, כי אין יסוד למסקנה לפיה היה עליה לצפות כי קיימת אפשרות לניגוד עניינים, ומדובר בציפייה מופרכת שאינה נשענת על אדנים פרקטיים ולא הוכחה. בתחום דיני המשפחה, כך לטענתה, ניתן ייעוץ משפטי ללקוחות מזדמנים אשר אינו מתממש לכלל ייצוג. אין בנמצא נורמה המחייבת רישום שמי ואין טעם לגבש נוהל הכולל רישום ותיעוד בתחום זה. המסקנה המתבקשת לטענתה היא כי לא התרשלה.
בן הזוג טען באמצעות עורך דינו ריאד חאג', כי דין הערעור להדחות מכיוון שעורכת הדין לא הציגה ולו טעות אחת במצב המשפטי, ועיקר הערעור הוגש בעניינים עובדתיים הנמצאים בסמכות הערכאה הדיונית.
השופטת אביגיל כהן קבעה כי אין להתערב בממצאים העובדתיים אליהם הגיע השלום, אך בחנה האם על יסוד אותה תשתית עובדתית הוכח כי עורכת הדין התרשלה. לדעת השופטת התשובה לכך היא שלילית, ועורכת הדין לא התרשלה. בנימוקיה הסבירה השופטת כי לצורך קיומה של עוולת הרשלנות יש צורך בשלושה יסודות מצטברים – חובת הזהירות, התרשלות והאם קיים קשר סיבתי בין השניים.
לגבי היסוד הראשון קבעה השופטת כי קיימת חובת זהירות לעורך דין כלפי הלקוח שלו. לגבי יסוד ההתרשלות, קבעה כי לטעמה לא הוכח כי עורכת הדין הפרה את חובת הזהירות. השופטת ציינה את סעיף 16 לכללי לשכת עורכי הדין שכותרתו "איסור על טיפול נגד לקוח". השופטת הסבירה כי על פי הסעיף עצם קיומה של שיחת ייעוץ עם לקוחה פוטנציאלית אינה כשלעצמה "ניגוד עניינים", ועי נקבע שבמצב כזה יש להפנות שאילתה לועדת האתיקה, וכך פעלה עורכת הדין. לאור זאת קבעה השופטת כי הערעור מתקבל ופסק דינו של בית משפט השלום מבוטל.
לפסק הדין המלא לחצו כאן
