בית המשפט העליון דן לאחרונה בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בלוד.
פסק הדין קיבל את בקשתה של הממונה על המעונות להמיר במאסר את יתרת התקופה שהיה על המערער, צעיר יליד 2001, לרצות במעון נעול.
הצעיר השתתף באונס קבוצתי מחריד יחד עם שלושה נוספים של קטינה בת 12 וחצי הסובלת ממוגבלות.
על פי כתב האישום, המערער למד יחד עם הקטינה בפנימיה טיפולית, ובאחד הימים קבעו להיפגש במקום הסמוך לבית הספר בעיר מגוריהם.
המערער הזמין את חבריו למקום המפגש ואמר להם שיש ילדה שרוצה לקיים עמם יחסי מין.
כשהגיע הקטינה ביצעו בה החבורה מעשים מיניים חמורים חרף התנגדותה. בהמשך הגיעו שוב לאותו מקום כאשר הם מלווים בחברים נוספים, כאשר שלושה מהנאשמים, בתוכם המערער בעלו את הקטינה בזה אחר זה בניגוד להסכמתה.
בית המשפט גזר את דינם של הנאשמים בשנה שעברה, תוך התייחסות לגילו הצעיר במיוחד של המערער, שהיה בן 13 בשעת המעשה. בית המשפט התייחס גם לנסיבות חייו הקשות של הקטין כמי שהוכר קודם למעצרו כ"קטין נזקק", עבר מספר מסגרות חינוך וסובל מבעיות התנהגות ובעיות נפשיות.
הבריח קנאביס למעון
בתחילה שירות המבחן המליץ כי יוטל עליו צו פיקוח במעון נעול למשך שנתיים, אולם לאחר שברח כשיצא לאחד הדיונים בעניינו, ההמלצה שונתה.
סיבה נוספת לשינוי הייתה כי המערער היה מעורב בהבאת זרעי קנאביס למעון.
עמדת הגורמים הטיפוליים הייתה כי הוא אינו מגלה תובנה לחומרת מצבו המשפטי או לצורך שלו לעבור טיפול.
חרף כל זאת, החליט בית המשפט להתחשב בנסיבות חייו הקשות ובגילו הצעיר, והחליט על החזקתו של הקטין במעון נעול למשך 24 חודשים החל ממתן גזר הדין.
המערער לא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו, ומאז גזר הדין הראשון ברח מהמעון שלוש פעמים, כאשר מבריחתו השלישית לא שב לתקופה של שלושה חודשים.
במאי האחרון הגישה הממונה בקשה כי בית המשפט יורה על המרת צו המעון במאסר, ובית המשפט המחוזי קיים שלושה דיונים בנושא ופסק כי אין מנוס מלהורות על המשך ריצוי העונש מאחורי סורג ובריח.
בערעור, טען בא כוחו של הצעיר, עו"ד אבי כהן, כי היה על בית המשפט ליתן משקל רב יותר לגילו הצעיר ולנסיבות חייו, ולהעניק לו הזדמנות נוספת לשוב למעון הסגור.
לחלופין טען כי גם אם יוחלט להעבירו למאסר, יש לעשות שימוש בסעיף 25א לחוק הנוער המאפשר לבית המשפט לקבוע את המאסר לפרק זמן קצר יותר מזה שנקבע לשהייה במעון.
המדינה, באמצעות עו"ד סיגל בלום, טענה כי אין לקבל את הערעור והצביעה על חומרת המעשים ועל היות המערער דמות דומיננטית בפרשת האונס הקשה. לטענתה בית המשפט הלך כברת דרך ארוכה לקראת המערער, שלא השכיל לנצל זאת.
"הדמות הדומיננטית באירוע"
שופטי העליון ענת ברון, יצחק עמית וחנן מלצר לא התרשמו מטענות המדינה ודחו את הערעור פה אחד.
לדברי השופטים סעיף 25א לחוק הנוער מונה עילות שבהתקיימן רשאי בית המשפט להורות על העברתו של קטין ממעון נעול למאסר, ובהן אם הקטין "מסכן או עלול לסכן את עצמו או אחרים", או אם התנהגות הקטין במעון לא מאפשרת את קיום הצו במעון, "לרבות בריחה חוזרת ונשנית של הקטין מהמעון".
השופטים הוסיפו כי, "קשה להפריז בחומרתם של המעשים שבהם הורשע המערער, שהיה הדמות הדומיננטית מאחורי אירוע מעורר שאט נפש של אונס קבוצתי של קטינה צעירה בעלת מוגבלויות, שחבורה של נערים עושים בה כרצונם ומשתמשים בה ככלי לסיפוק יצריהם".
השופטים דחו גם את בקשת המערער לקיצור תקופת המאסר, בנימוק שהעבירות בהן הורשע הן חמורות מאין כמותן, והעונש שהוטל עליו הוא מקל מאוד.
"בהתאם לאמור, אינני רואה מקום לשנות מקביעת בית המשפט כי יתרת העונש תרוצה במלואה מאחורי סורג ובריח", סיכמה השופטת ברון.
