לפני מספר חודשים בשעות הצהריים, הגיע תושב העיר לתחנת רכבת ההגנה, להמתין לבנו החייל שהגיע ברכבת. מאחר ובאזור אין חנייה מוסדרת, עצר את רכבו בתחום תחנת אוטובוס לדקה אחת או שתיים על פי טענתו. כעבור זמן התברר לו כי רכבו צולם על ידי פקחים עירוניים והוא קיבל בקשה לתשלום קנס.
הנהג הגיש בקשה להישפט וטען כי הותרת רכבו סטטי, למשך דקה או אף חמש דקות אינה "העמדת רכב" אלא "עצירת רכב". לטענתו "העמדה זה כאשר נשאר הנהג ברכב כמה דקות טובות". לפיכך, הותרת הרכב סטטי בנסיבות המקרה אינה נתפסת ברשתו של חוק העזר הדן בהעמדת רכב או חנייתו אך לא "בעצירה". טיעון נוסף אותו טען נגע לכך שהפקחים לא כרזו לנאשם להזיז את רכבו בניגוד לפסיקתם של כמה מהשופטים בבית המשפט שסברו שראוי כי כך יעשה.
השופט סעדון שהרשיע את הנהג וכתב בפסק הדין כי בניגוד לטענת הנהג "העמדת רכב אינה חייבת להיות למשך "כמה דקות טובות" כדי להבדיל אותה מ"עצירה" אלא היא יכולה להיות "לזמן כלשהו". "במקרה שלפנינו היה מוסכם על הצדדים כי הנאשם העמיד את רכבו לצורך העלאת בנו החייל לרכב ועל כן התנהגות הנאשם במקרה זה עולה כדי "העמדת רכב"", כתב השופט בהחלטתו והוסיף באשר לטענתו השנייה של הנהג, כי הדין אינו מחייב את הפקח לכרוז לנהג להזיז את רכבו.
למרות זאת השופט מתח ביקורת על הפרקטיקה של פקחי עיריית תל אביב שלא לכרוז לנהגים העוברים עבירות על פי חוק העזר, על מנת שתוגשם התכלית של הסדרת רצף התנועה היבשתית. "הדעת נותנת כי פקחי עיריית תל אביב יפעלו כפי שפועלים שוטרי התנועה של משטרת ישראל. תכליתם של דיני התעבורה להסדיר את התחבורה היבשתית ואת רצף התנועה על מנת למנוע עיכוב בתנועה ומעבר חופשי של משתמשי הדרך. כריזה הייתה מובילה לתזוזת הרכב ומונעת עמידתו למשך מספר שניות נוספות עד שתצא אותה נהגת עם רכבה מהמקום. כך נוהגת משטרת ישראל ונוהגים שוטרי התנועה שלה, וטוב שכך, וכך על פקחי עיריית תל אביב לנהוג", סיכם השופט סעדון.
