אסיר המרצה תקופת מאסר ארוכה, הגיש שתי תביעות מאוחדות בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב כנגד שירות בתי הסוהר. האסיר דרש פיצוי בגין נזק לא ממוני שגרם לו השב"ס כאשר מנע ממנו את הגישה השבועית למחשב.
יש לציין ששימוש במחשב אינו מוגדר "טובת הנאה" הניתנת לאסיר, אלא נוהל קיים בשב"ס, אותו לא הכחישו בתביעה זו, לתת לאסירים להשתמש במחשב במשך שעתיים בכל שבוע. האסיר טען כי שב"ס "חילל את דבריו, את נהליו, ואת והחלטות בית המשפט המחוזי", בשלוש תקופות בשנתיים האחרונות.
השב"ס דחו את טענות התובע, וטענו כי לעניין אחת מהתקופות האמורות, דובר על תקופת חג הפסח ולאחר מכן ימי הזיכרון ויום העצמאות, ש"טרפו את השגרה", כך להגדרתם. בנוגע לשלושת התקופות טענו כי לא נמצא תיעוד המוכיח כי האסיר פנה בבקשה לקבלת זמן במחשב.
לדבריהם מוטל על האסיר להגיש בקשה מסודרת והיענות לבקשה שכזו מצריכה "מערך לוגיסטי מורכב". לגבי התקופה השלישית טענו כי מדובר בימים בהם שהה האסיר באגף הפרדה, שיושבים בו אינם זכאים להשתלב במערך החינוך של בית הסוהר. עוד טענו השב"ס כי האסיר הוא "עותר סדרתי, שמקדיש את כל זמנו ומרצו בהטרדת המערכת".
מוזמנים לעשות לייק לדף הפייסבוק של 'אוביטר'
את הטענה האחרונה דחה בית המשפט בנימוק – "אם ננעלו דלתי בית הסוהר מאחורי מי שנשפט למאסר, דלתי בית המשפט לא ננעלו". גם את הטענה לגבי בקשה מסודרת ומערך לוגיסטי מורכב דחה השופט מכל וכל, מאחר ועדותו של אחד הסוהרים הוכיחה כי גם בקשות שאושרו ניתנו כאשר האסיר ביקש אותן בע"פ. כמו כן לא הוצגה כל פקודה או נוהל מסודר בדבר הגשת אותה "בקשה מסודרת" לה טענו בשב"ס.
גם לגבי טענתם על השגרה ששובשה קבע השופט יאיר חסדיאל כי, "העובדה כי יום אחד בכל שבוע הוא יום חג או יום זיכרון אינה מצדיקה מניעת שימוש במחשב בכל אותו שבוע, וניתן להשתאות האם, כעולה מטענת המדינה, מתנהל כל השבוע בו חל יום עצמאות או יום זיכרון כשבוע שהינו מחוץ לשגרה".
אל מול הפגמים שפורט בפסק הדין על עמדת המדינה, שנמצאו "דלות, לאקוניות וכמעט מדוקלמות", מצא השופט כי עדותו של האסיר הייתה "ישירה, עקבית, טבעית וברורה".
לעניין הנזק קבע השופט כי אמנם אין להקל ראש בפגיעה באסיר. אסיר, מה יש לו בחייו? הוא קם בבוקר, ובוקר בו לא קם", התפייט השופט והוסיף, "כה צר חלדו, כה מצומצמים חייו, כה מדודות חירויותיו, וכה קצרות אורחותיו, עד שיש והוא מאבד עולמו בשלילת זכות אחת פעוטה, כזו שבן החורין שבע הזכויות דש אותה בעקביו".
למרות זאת קבע כי דרישתו של האסיר ל-66,000 ש"ח פיצויים היא מופרזת, והעמיד את הפיצוי על סך של 3,000 ש"ח.
לפסק הדין המלא לחצו כאן
