עובדת הזיכוי כמו גם צילומי האבטחה של הפאב מליל האירוע פורסמו בחדשות 12.התיעוד שכולל ראיות קריטיות – חלקן סותרות במפורש את כתב האישום. במהלך אותו הערב ישבו ב' והמתלוננת שאותה הכיר עוד לפני האירוע בכיסאות סמוכים בבר, כשהיא מבלה עם חברותיה והוא עם חבריו.
"הנאשם הבחין שהמתלוננת עצובה ובוכה והציע לה לבוא עמו לשירותים כדי לשטוף פנים", נכתב בכתב האישום. "הנאשמת הסכימה והלכה יחד עם הנאשם אשר הוביל אותה לתא שירותי הנכים בפאב. המתלוננת נכנסה אל השירותים והנאשם נכנס אחריה".
מכתב האישום מצטיירת תמונה לפיה התוקף הוביל את הקורבן אל מחוז חפצו, הניח לה להיכנס לתוך תא השירותים לבדה – ואז הפתיע אותה לאחר שנכנס אל התא אחריה וביצע בה עבירת מין. תמונה זו עלתה גם מעדותה של המתלוננת במשפט:
"את אומרת שנכנסת לשירותי נכים וב' אחרייך, נכון?", שאל הסנגור, עו"ד חיים אברג'יל והמתלוננת השיבה: "נכון".
"את בטוחה?", הוא התעקש. "כן, אני בטוחה".
"במאה אחוז? לא תגידי 'לא זוכרת?'", המשיך לשאול הסנגור והיא הגיבה: "אני זוכרת שב' פתח ואני נכנסתי והוא אחריי".
אלא שממצלמות האבטחה במקום עולה תמונה הפוכה לגמרי. בתיעוד נראה ב' נכנס ראשון לשירותים, בעוד שהמתלוננת נכנסת לשם אחריו, אחרי שעצרה לפני כן לומר שלום לחברתה, ומבלי שאיש מוביל אותה פנימה.
במהלך הדיונים הפנה השופט ביקורת חריפה לפרקליטות בשל סתירה זו: "הפרקליטות לא הייתה בסדר. אם היא הייתה מסתכלת על זה – היא הייתה מוחקת את זה", אמר הסנגור עו"ד אברג'יל והשופט חיים נחמיאס השיב: "איזה הייתה מוחקת? היא לא הייתה כותבת מלכתחילה". עו"ד אברג'יל הוסיף: "אולי היא לא הייתה מגישה אפילו כתב אישום" והשופט נחמיאס הסכים: "יכול להיות".
במהלך שלב הסיכומים במשפט הודתה התובעת כי בפרקליטות כלל לא צפו בקטע הרלוונטי מתוך סרטוני האבטחה טרם הגשת כתב האישום.
"ראשית תבהיר המאשימה כי אכן קיימת טעות בכתב האישום", אמרה התובעת עו"ד שלומית מלקו. "המאשימה לוקחת אחריות על העובדה כי בסעיף 4 בכתב האישום נרשם כי המתלוננת נכנסה לשירותים והנאשם נכנס אחריה. מי שניסחה את עובדות כתב האישום לא ראתה את החלק הזה ולכן נתנה אמון מלא בעדות המתלוננת. ליבת העניין עצמו זה מה שקרה בתוך התא עצמו ולא מה שקרה לפני כן".
ההתרחשות בתוך תא השירותים היא אכן בעלת משמעות גדולה יותר ממה שקדם לה, אלא שמתברר שגם כאן הרשויות התרשלו – ולא עימתו את ב' עם ראיות משמעותיות שתועדו במצלמות והיו יכולות דווקא לחזק את גרסת המתלוננת.
מהתיעוד שהגיע לידי החדשות 12 עולה כי במהלך אותן שלוש דקות שבהן החשוד והמתלוננת שהו יחד בתוך תא השירותים, הידית של דלת התא זזה מבפנים מטה ומעלה שלוש פעמים. מדובר בראייה חשובה במיוחד: הזזת הידית מספר פעמים מבלי שהדלת נפתחת מחזקת מאוד את הטענה לפיה הדלת הייתה נעולה ומי שהיה בפנים ניסה לברוח.
הדבר גם מתיישב עם הודעתה של המתלוננת במשטרה: "הייתי בשוק, הייתי בהלם ובוכה, ניסיתי לפתוח את השירותים והוא עצר אותי" ואת התעקשותה שהתא "היה נעול". ואולם החוקרים לא עימתו את החשוד עם ראייה זו בחקירותיו ואף לא בעימות במהלכו התעקש ואמר: "אני נכנסתי איתה לשירותים, שמתי את המפתח בדלת השירותים, היה פתוח".
לא מן הנמנע כי החשוד כלל לא עומת עם אותה הראייה, שכן החוקרים עצמם לא צפו בה. דו"ח הצפייה במצלמות האבטחה נכתב רק כחודשיים לאחר האירוע.
כשעו"ד אברג"יל העלה במשפט את האפשרות שהחוקרים לא צפו במצלמות במהלך החקירות, החוקר ענה כי ביצע צפייה ראשונית בסמוך לאירועים – אך התקשה להוכיח זאת.
עו"ד אברג'יל שאל בבית המשפט: "אז איפה מזכר שצפית בסרטון מיד לאחר שהורדת?", והחוקר ענה: "אין מזכר".
הסרטונים שהגיעו לידינו וכן אלה שהוגשו לבית המשפט, נלקחו משתיים מתוך עשר המצלמות שהותקנו בפאב.
החוקר שהגיע לזירה בחר להוריד רק אותן ולא אסף ראיות מיתר המצלמות. כשעו"ד נחמיאס ביקש במהלך ההליך לקבל לידיו את אותן המצלמות הוא נענה על ידי התובעת: "לאחר בדיקה של המשטרה מול בעל המקום נמסר כי הסרטונים לא נשמרו". גם סרטוני האבטחה שכן כלולים בתיק – הושגו כמעט במזל: אותן שתי המצלמות הורדו והועתקו על ידי המשטרה רק שלושה ימים אחרי התלונה.
השופט נחמיאס הזכיר במהלך הדיון כי במקרים רבים אחרים מצלמות האבטחה נמחקו אחרי 24 או 48 שעות, ושאל את החוקר: "מה היה קורה אם כבר היה נודע שזה נמחק?".
אחת החברות של המתלוננת שבילתה יחד איתה באותו הלילה נחקרה במשטרה אך את החברה השנייה שליוותה אותה לאורך כל הערב, החליטו במשטרה שלא לחקור, על אף שקיבלו את שמה ואת מספר הטלפון שלה. לעדויות מן הסוג הזה חשיבות רבה משום שהן מסייעות להבין כיצד תיארה המתלוננת את מה שאירע סמוך ככל הניתן לאירוע עצמו.
את בעל הפאב, בן זוגה לשעבר של המתלוננת ומכרו של הנאשם, החליטה התביעה שלא להביא למתן עדות בפני בית המשפט לאחר שנחקר, זאת למרות שהיו בידיו, לכאורה, ראיות מחזקות.
"הוא (ב') פגש אותי אתמול בשדרות, רצה שאני אדבר איתה ואני אמרתי לו שהוא מחוק בעיניי", תיאר בעל הפאב את התרחשות שהייתה עלולה להזיק לב' במשפט. "הוא אמר לי: 'בבקשה, דבר איתה', ואז עניתי לו, אז הוא אמר לי: 'אני בארבע צריך להיות במשטרה'. הוא אמר לי: 'נשבע לך, רק חיבקתי אותה'. אמרתי לו: 'אני לא הייתי במקום ואני מאמין לה, ומי עושה בכלל דבר כזה?'".עדותו זו של בעל הפאב מעלה שאלה נוספת ביחס לגרסתה של המתלוננת – שתיארה בפניו אונס ואילו אחר כך במשטרה סיפרה על מעשה מגונה בלבד:
"היא התחילה לבכות, וישבה על הרצפה ואמרה: 'מה, אתה לא מאמין לי? הוא אנס אותי, הוא אנס אותי'", סיפר בעל המקום. "אמרתי לה: 'מי אנס אותך? את יודעת מה זה אונס? אם אנסו אותך ניקח אותך למשטרה'". אולם גם עם עובדה זו לא עומתה המתלוננת בחקירתה. "נכון שהיה צריך לעמת אותה? אין הסבר לאונס", טען הסנגור עו"ד אברג'יל והחוקר השיב: "לא, אני אומר, היה צריך לשאול אותה. אולי היה מקום כן לשאול אותה".
מלאכת גילוי האמת בתיקים של עבירות מין היא מורכבת למדי מטבעה, שכן עבירות אלה מתבצעות לא פעם מאחורי ארבע קירות וללא עדי ראייה. גם במקרה זה לא היו עדי ראייה אובייקטיבים או צילומי אבטחה שתיעדו את מה שהתרחש בתוך תא השירותים במהלך אותן שלוש הדקות – אך הראיות החיצוניות הרבות יכלו אולי לעזור ולשפוך אור על הסיפור האמיתי. כעת, ספק רב אם הוא אי פעם יוודע.
מפרקליטות מחוז דרום (פלילי) נמסר בתגובה: "בית משפט השלום באשקלון אמנם זיכה את הנאשם, אך טרם פרסם את נימוקיו לזיכוי ולכן אין באפשרותנו, בשלב הזה, להתייחס לממצאים אשר לעמדת בית המשפט הובילו לזיכויו של הנאשם. יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי לאורך כל ההליך הפרקליטות נתנה אמון מלא בעדות המתלוננת ולאחר שבית המשפט יפרסם את נימוקיו להכרעת הדין, תשקול הפרקליטות אם יש מקום להגשת הערעור".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "מיד עם קבלת התלונה במשטרה בחשד לביצוע עבירת מין, זאת רק מספר ימים לאחר המקרה, נפתחה חקירה במשטרה במטרה להגיע לחקר האמת. החשוד נחקר מיד עם קבלת התלונה ומסר את גרסתו, וכן נאספו ראיות, נגבו עדויות ובוצעו פעולות חקירה רבות ומגוונות במטרה להגיע לחקר האמת. עם סיום החקירה, הועבר תיק החקירה לעיון והחלטת הפרקליטות אשר הגישו את כתב האישום ומנהלים את ההליך המשפטי".
תגובת עו"ד חיים אברג'יל: "מטעמי צנעת הפרט ואיסור הפרסום לא אוכל לפרט יתר על המידה, רק אומר כי כל חטאו של הנאשם הוא שביקש לסייע למתלוננת. הנאשם מתחילת הדרך זעק לחפותו וטען כי התנהג ככל אדם סביר שביקש לסייע למתלוננת בנסיבות העניין ולמרבה הצער המשטרה והפרקליטות העדיפו את גרסתה של מתלוננת שקרנית שהיה לה מניע נסתר, ולו היו בודקים את חומר הראיות כפי שאנו עשינו הם לא היו צריכים להגיש כתב אישום ולגרום למרשי עינוי דין תקופה כל כך ארוכה".
"צריך לזכור שתיקים כגון אלו של עבירות מין להבדיל מתיקים אחרים הם מורכבים מאוד ובית המשפט יכול להרשיע נאשם על פי מידת האמון שהוא רוכש למתלוננת", הוסיף עו"ד אברג'יל. "דווקא משום כך נדרשת זהירות יתרה מגורמי אכיפת החוק. אני שמח שבית המשפט ניהל את התיק בצורה הגונה וישרה ואפשר לנו לעמת את המתלוננת עם הראיות שהיו בידנו ולהוכיח את חפותו של מרשי".
