נפלה בחוג ריקוד ושברה את היד – מועדון הכושר יפצה?

אישה כבת 52 מאזור המרכז, תבעה לאחרונה את מועדון הכושר 'סווט סטאר', בבית משפט השלום בתל אביב. לטענתה מגיעים לה פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מנפילה במהלך שיעור ריקוד, כאשר הרצפה הייתה רטובה. כתוצאה מהתאונה האישה שברה את היד והובהלה לבית החולים.
התובעת, באמצעות עורך הדין אביהוא אהרון, טענה הוכח קיומו של מפגע ברצפת החדר ומדובר בסיכון שאינו טבעי, אשר היה על הנתבע לנקוט אמצעי זהירות. עוד טענה כי יש להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעדו", שכן לא הייתה לה הידיעה או היכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לתאונה.
הנתבעות סווט סטאר בע"מ והכשרה חברה לביטוח, טענו באמצעות עורך הדין אבי דויטש, כי התובעת כלל לא הוכיחה את טענתה בדבר קיומו של מפגע על הרצפה. כמו כן, טענו כי לא נהגו ברשלנות וכי לתובעת אשם תורם או מלא. בנוסף הכחישו את הקשר הסיבתי בין רוב נזקי התובעת לתאונה.
הנתבעות אף שלחו הודעת צד ג' למורה המנחה את שיעור הריקוד, שיוצגה על ידי עורך דין אבי מאיר. המורה הכחישה את האחריות המיוחסת לה וכפרה בטענה לגבי מפגע כלשהו על רצפת החדר. כמו כן כפרה באחריותה ובטענה שהתרשלה, והפנתה גם היא אצבע מאשימה כלפי התובעת.

השופט יובל גזית דחה בתחילת דבריו את טענת התובעת כי יש להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעדו". "אין כלל וכלל מקום לקבל טענה זו של התובעת. התובעת יודעת היטב להצביע על הגורם שהביא לתאונה".
בהמשך הזכיר השופט מספר פסקי דין בהם נקבע כי פעילות ספורטיבית כרוכה מטבעה בסיכונים וכי אין להטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים הנובעים מאותה פעילות. השופט ביקש לומר כי אם יוכח כי הנפילה נגרמה מעצם הריקוד, לא תקום אחריות לנתבעות. לכן בחן השופט האם נגרמו סיכונים נוספים מעבר לסיכום הרגיל והטבעי הנובע מריקוד.
השופט הקדים ואמר כי התשובה לכך היא שלילית. העדות היחידה לטענת התובעת כי עקב רטיבות היא עדותה שלה, שאותה מצא השופט כלא אמינה. "התובעת לא שכנעה כי עדותה לעניין אמינה, ובעדותה נבקעו די בקיעים המקשים על קבלת גרסתה". בהקשר זה ציין השופט כי התובעת לא הזכירה את עניין הרטיבות באמירותיה הראשונות לעניין התאונה, לא בבית החולים אליו הופנתה ולא לאחר מכן בביקור אצל אורטופד.
גם כאשר פנתה אל מועדון הכושר לא הזכירה את עניין הרטיבות ורק 8 חודשים לאחר התאונה הזכירה זאת לראשונה. "העובדה, כי היו בידי התובעת הזדמנויות כה רבות לתאר המפגע הנ"ל, אולם הוא הועלה לראשונה חודשים רבים לאחר התאונה, אומרת דרשני ומותירה רושם כי נולדה לצורכי משפט".
בנוסף, התובעת בעצמה במהלך חקירתה הנגדית לא חזרה על טענתה כי נפלה עקב מפגע נוזל או מים, ולמעשה אישרה כי אינה יודעת ממה נפלה. "אני החלקתי, אין לי מושג על מה", כך טענה.
לאור כל זאת קבע השופט כי התביעה נדחית מאחר והתובעת מעדה בעקבות איבוד שיווי משקל ותו לא, ולכן אין לייחס אחריות כלשהי לנתבעות. "עם כל הצער על הנזק שנגרם לתובעת, מאחר שלא הוכחו במקרה שבפניי נסיבות שיצרו סיכון בלתי סביר, אני קובע כי נפילתה של התובעת אינה מקימה אחריות על הנתבעת".
לפסק הדין המלא לחצו כאן