לפני 8 שנים, נרצח מוחסן סאלם, כאשר נהג ברכבו בדרך ליום שגרתי לעבודה. בן דודו של סאלם, פארס, נקלע לסכסוך כספי שהוביל לבסוף לרצח הכפול. סאלם ופארס עבדו יחד בסופרמרקט באחד היישובים בצפון, כאשר בבוקר יום הרצח יצא סאלם מביתו ואסף את פארס בדרך. השניים היו בדרכם לעבודה, כאשר בדרך ארב להם הרוצח וחסם את דרכם עם רכבו.
הרוצח יצא מהרכב, ניגש לעבר רכבם וירה בשניהם "בכוונה להמיתם", כך על פי פסק הדין שניתן בעניין זה. הרוצח הורשע בשתי עבירות של רצח בכוונה תחילה ונגזרו עליו שני מאסרי עולם מצטברים.
כעת, טענו בני משפחתו של סאלם כי מאחר והוא היה בדרך לעבודה יש לראות את האירוע כתאונת עבודה ולזכות אותם בגמלת תלויים עקב כך. הביטוח הלאומי דחה את תביעתם בנימוק כי לא ניתן להכיר באירוע כתאונת עבודה, מכיוון שהמוות לא אירע עקב סיכוני הדרך.
מוזמנים לעשות לייק לדף הפייסבוק של 'אוביטר'
בני המשפחה הגישו תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. התובעים טענו, באמצעות עו"ד עלא חיידר ועו"ד פהד חג'אזי, כי יש לראות באירוע אליו נקלע סאלם כסיכון דרך שיכול לקרות למבוטחים בדרך לעבודה, זאת בהתאם להלכת 'סילאוי'.
הביטוח הלאומי, באמצעות עו"ד בוריס קמינסקי, טענו כי מאחר ונקבע שסאלם מת נרצח בכוונה תחילה, הרי שאין לראות באירוע כתאונת עבודה. לדעת עו"ד קמינסקי, 'מבחן האלמלא' סויג משמעותית בפרשת זילברשטיין, ואין להפעילו, שכן אין סוף לדבר ואם נפעיל את מבחן האלמלא כל תאנה תיחשב כתאונת עבודה.
איתרע מזלו
יש להבהיר, שהחוק מגדיר תאונת עבודה שאירעה לעובד "תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו", כאשר המחוקק הרחיב את גבולות תאונת העבודה במצבים בהם התאונה התרחשה תוך כדי נסיעה או הליכה לעבודה ועקב נסיעתו או הליכתו. פירוש המונחים תוך כדי הנסיעה ועקב הנסיעה, נעשים באמצעות בחינה האם האירוע חוסה תחת ההגדרה של 'סיכון דרך'.
המבחנים העיקריים לכך הם פתאומיות הסיכון ואי היכולות לצפות את הסיכון מראש. השופטים ציינו שבפסיקות אחרות שניתנו בקשר לאירועים פליליים בדרך לעבודה, הכלל שנקבע הוא שככל שניתן לקשור את האירוע לחייו הפרטיים של המבוטח – אין לראות באירוע כתאונת עבודה.
אלא שבמקרים אחרים, בהם נפגע אדם באקראי, בהיותו עובר אורח מזדמן, נפסק כי יש לראות באירוע כתאונת עבודה. במקרה המדובר, קבע בית הדין כי אכן יש לקבל את התביעה, מאחר וסאלם לא היה חלק מהסכסוך בין השניים, וניתן להגדירו כאדם שנפגע באקראי.
סאלם הניע את רכבו בבוקר אותו יום, אסף את בן דודו לעבודה בדרך לעוד יום שגרתי, מבלי שהיה לו שום חשש כלשהו מפני פגיעה. בפסק הדין נכתב כך: "אין חולק כי המנוח לא היה קשור לוויכוח שהיה בין הרוצח לבין פארס מספר ימים טרם הרצח. כשתי דקות לאחר שאסף את פארס מביתו, יצא הרוצח ממארבו במטרה להמית. סכנה זו התרגשה בפתאומיות רבה על המנוח. למנוח לא הייתה כל אפשרות לצפות את הסכנה במקרה זה. אתרע מזלו של המנוח והוא נקלע למקום נקמתו של הרוצח ולכן נרצח גם הוא".
לפסק הדין המלא לחצו כאן
