לאחר שתושב אזור השרון, הורשע באיומים על נשיאת בית משפט העליון לשעבר השופטת אסתר חיות ונידון ל-6 חודשי עבודות שירות, הוא לא ויתר המשיך לעמוד על שלו כי מדובר היה בהבעת עמדה פוליטית בלבד ובית המשפט המחוזי זיכה אותו וקבע כי תוכן הטקסט ששלח אינו חד משמעי.
על פי כתב האישום, מדובר באדם ששלח תכתובת מייל לתיבת הדואר האלקטרוני של בית המשפט העליון ובה כתב: "אהלן בג"ץ זמנכם אוזל, כל חייל שנהרג רק גורם לארגון האוטו אנטישמי הזה שנקרא בג"ץ להתפורר הסוף של אסתר חיות והסוף של עוד כלבים כמוכם. בהצלחה במעט הזמן שנשאר לכם מר ג'וני".
למחרת, אחד המאבטחים בבית המשפט העליון התוודע לתכתובת המייל הגיש תלונה במשטרה ובכתב האישום שהוגש לימים נטען כי במעשים המתוארים, המערער איים על המתלונן בפגיעה שלא כדין בנשיאת בית המשפט העליון, כבוד השופטת אסתר חיות, ועשה זאת בכוונה להפחידו או להקניטו.
בישיבת המענה, לכתב האישום, באת כוחו הצהירה כי מרשה מודה בשליחת תכתובת המייל, אך טוען כי לא הייתה כל כוונה מאיימת באמירותיו ושהכוונה היא פוליטית בלבד שנכתבה על רקע פיגוע שהיה נגד חיילי צה"ל והחלטה של בג"ץ למנוע הרס בית של מחבל, ולא באיום.
עמדה פוליטית
למרות דברים אלה, בית משפט השלום, החליט להרשיע אותו בעבירה של איומים וציין בנוגע ליסוד העובדתי של העבירה, כי אין מחלוקת שהנאשם הוא זה שכתב ושלח את המייל לתיבת הדואר של בית המשפט העליון והמייל התקבל והובא לידיעת מאבטח בבית המשפט העליון, שפעל להגשת תלונה במשטרה. ואין מחלוקת באשר לתוכן המייל. בית המשפט ם קבע כי הדברים הופנו לנשיאת בית המשפט ודחה את הטענה שהדברים הופנו לבג"ץ כמוסד. ושבנסיבות מתקיימת הנסיבה "אדם" הדרושה לשכלול עבירת האיומים וגזר עליו 6 חודשי עבודות שירות וקנס בסך 3,000 שקלים.
באת כוחו של הנאשם, החליטה לא לותר והגישה ערעור על ההרשעה ועל העונש שנגזר על מרשה וציינה כי הכרעת הדין התבססה על פרשנות שגויה של תוכן המייל של מרשה ושתוכן המייל מתאים לגרסת הנאשם לפיה כוונתו היתה להביע עמדה פוליטית ולא לאיים. מנגד טענה נציגת המדינה כי אומנם כתב האישום איננו מגדיר מהי הפגיעה שנכללה באיום כלפי הנשיאה חיות, אך טענה כי גם ללא הגדרת הפגיעה מושא האיום בכתב האישום תוכן הדברים ברור ומשמעותו הינה איום לפגיעה בחייה של הנשיאה.
הרכב השופטים של בית משפט המחוזי, בראשות השופט אליהו ביתן, קיבלו את הערעור והחליטו לזכות את הנאשם מעבירת האיומים כאשר השופט ביתן ציין בפסק הדין: "הביטויים בהם המערער השתמש במכתבו בוטים ובלתי ראויים. אולם לא כל אמירה קשה אשר יש בכוחה להטריד אדם או להפריע לשלוות הנפש, עונה בהכרח להגדרתה של עבירת האיומים, ויש להבחין בין התבטאות מותרת- גם אם היא מעוררת פחד, וגם אם היא אינה 'ראויה', לבין התבטאות אסורה, המגבשת את היסוד העובדתי של עבירת האיומים".
השופט יובל ליבדרו שהצטרף אף הוא לדעה של השופט ביתן ציין כי האלימות, ובפרט זו המילולית, המופנית כלפי שופטים ומערכת המשפט היא לא תופעה חדשה ומלווה אותנו עוד מימים ימימה, אף שנראה כי בשנים האחרונות הלכה היא וגברה.
לצד זאת הוסיף: "ואולם, אותה אלימות מילולית לא תמיד חוצה את הרף הפלילי, על-פי אמות המידה המקצועיות המחייבות אותנו. לצד ההגנה על חופש הביטוי, הפועל כמסננת נורמטיבית ראשונה של ביטויים ״גבוליים״ (מבחינת מובהקות האיום שבהם), אמת המידה המקצועית העיקרית המשמשת את בית המשפט ה״פלילי״, גם בגזרה זו של עבירות, היא בחינה של קיומו של ספק סביר".
_______________________________________________
