פסיכולוג מצפון הארץ בשנות ה־60 לחייו, שהורשע בהטרדה בלתי פוסקת של מטופלת, שהפסיקה את הפגישות ביניהם לאחר תשעה טיפולים בלבד בטענה שהוא התאהב בה, נידון באחרונה ל-140 שעות לתועלת הציבור ופיצוי של 20 אלף שקלים למתלוננת, בית המשפט החליט שלא לבטל את הרשעתו בפלילים. גם לאחר הכרעת הדין שלח הנאשם הודעת אס. אם. אס למתלוננת בנוגע לכך שהשופטת התאהבה בה ולכן הוא לא אשם שהתאהב בה.
על פי כתב האישום שהוגש נגדו, על ידי מחלקת התביעות של מחוז הצפון, בידי הנאשם – פסיכולוג המטפל בקליניקה פרטית – טיפל באישה במשך חודשיים וחצי. כשביקשה לסיים את הטיפול, הוא לא הסכים לכך. "אני מרגיש שלפעמים טיפול הוא סוג של התאהבות, ולפעמים התאהבות חזקה ועמוקה. איתך זה כנראה הסוג השני. הפרידה הזאת תלווה אותי בלילה עוד הרבה זמן", כתב לה בהודעה. לאחר מכן המשיך להטריד אותה: "אני כותב לך לא ממקום של מטפל למטופל, כי אנחנו כבר לא… בא לך שניפגש ונדבר?".
המתלוננת השיבה לנאשם כי הוא מתחיל לאבד את הגבול וכי אין לה עניין בכך או בכל קשר איתו, וביקשה שלא ישלח לה הודעות יותר. לפי כתב האישום, הנאשם לא שעה להפצרותיה והטריד את המתלוננת באובססיביות באמצעי קשר שונים, הכוללים הודעות וואטסאפ למכשיר הנייד שלה והודעות דואר אלקטרוני לכתובת המייל במקום עבודתה.
ככל שעבר הזמן, אף שהמתלוננת השיבה לו חד־משמעית שהיא בחרה לסיים את הטיפול וביקשה שיכבד את החלטתה, הטקסטים של הפסיכולוג הפכו אובססיביים יותר. "בפעם הבאה בבקשה תבקשי רשות לפני שאת מחליטה על סיום, זה לא חד־צדדי. אני לא מוכן לסיום הזה". הוא לא חדל גם לאחר שהמטופלת הבהירה לו חד־משמעית במילים "עוף ממני, יא דפוק" וגם "אתה לא בריא בנפשך. פניתי כבר לגורמים מוסמכים ומקצועיים, ואני מציעה לך להפסיק לטובתך. אתה רק מסבך את עצמך".
השופטת רות שפילברג כהן שהרשיעה את הנאשם בעבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק, דחתה את טענת הסנגור כי העובדות המתוארת בכתב האישום אינן מהוות עבירה ומעשיו לא חצו את הרף הפלילי הנדרש להרשעה. השופטת גם דחתה את הטענה שתוכנת הווטסאפ אינה "מתקן בזק" או "ציוד קצה" כהגדרתם בחוק. "דעתי כדעת המאשימה. חוק התקשורת חוקק בשנת 1982, בזמנים שטרם המצאת האינטרנט והטלפון הנייד… מנוסח החוק ניתן ללמוד כי המחוקק התייחס להתפתחויות הטכנולוגיות … וכי ניכרת מגמה קבועה של מרוץ אחר הקידמה" כתבה השופטת בהחלטתה שקיבלה את עמדת התביעה המשטרתית.
חטא למקצוע
לגבי הטענה כי מעשיו של הנאשם לא עולים כדי הטרדה וכי לא התקיים היסוד הנפשי, בית משפט קבע כי מדובר בתוכן וצורה, שלעיתים האחד משמעותי והאחר פחות ולעיתים שניהם שלובים אלו ואלו. ביחס לאירוע כתב האישום, נקבע כי הן מבחינת תוכן ההודעות (הודעות אהבה, שימוש בתכני טיפול שעלו ועוד) והן מבחינת כמותן – מעשיו של הנאשם עולים כדי הטרדה. כן נקבעה מודעותו ברף גבוה למעשיו.
במסגרת הטיעונים לעונש ביקש הנאשם לאמץ את המלצת שירות המבחן לבטל את הרשעתו בדין בין היתר בנימוק כי התיק הועבר לטיפול הסדר מותנה ובכך הביעה התביעה עמדתה כי מדובר בעבירה קלה יחסית שיכולה הייתה להסתיים ללא רישום פלילי כלל. בית משפט דחה נימוק זה וקבע כי הגם שיש בכך נימוק לקולא אין בכך כדי להוות נימוק מכריע.
בית משפט עמד על כך כי מעשי הנאשם חטאו ישירות למהות המקצוע ונעשו אגב עבודתו וכי אין לדעת מה היו תנאי ההסדר המותנה שהיו לו אילו בחר במסלול זה. ההרשעה נותרה על כנה. "ביטול ההרשעה לא יהלום את חומרת העבירה שבוצעה, לא מצאתי כי הנזק שיגרם לנאשם עולה על הנזק שיגרם לאינטרס הציבורי בהימנעות מהשעה יש לתת משקל הולם לשיקולי הרתעת הרבים ולהוקיע פוגענית ומטרידה מצד גורם טיפולי כלפי מטופל שלו", סיכמה השופטת את גזר הדין.
___________________________________________________
