איש קבע ששירת בחיל הים בתפקיד מסווג, לקה בגלל הלחץ הנפשי במחלה נדירה, משרד הביטחון סירב להכיר בו בהסתמך על חוות דעת מומחה מטעמו שסבר כי אין קשר בין המחלה לבין השירות, וכי אין בסיס לטענה בדבר ליקוי בטיפול הרפואי שניתן לו, אולם בית המשפט קבע כי יש להכיר בו כנכה ואף חייב את משרד הביטחון בהוצאות משפט בסך 12 אלף שקלים.
המדובר באיש קבע ששירת במשך עשרות שנים בחיל הים, בין השאר מנהל עבודה בבית מלאכה למערכות אלקטרוניות. לטענתו, עקב אירועי דחק שונים אותם הוא חווה בעבודתו התפתחה אצלו באותה שנה מחלת מיאסטניה גראביס, מחלה אוטואימונית בה הגוף מייצר נוגדנים מסוג מסוים, הגורמים להפרעה בהעברת מסרים ממערכת העצבים לשרירים, וכתוצאה מכך נוצרת חולשה ופגיעה בתפקודי השרירים.
בתחילה הוגשה תביעה למשרד הביטחון, להכרת זכות מכוח חוק הנכים, בה ביקש התובע הכרה בקשר סיבתי בין המחלה לשירותו. תביעה זו התמקדה בטענה למחדלים בעיתוי אבחון המחלה והטיפול בו ע"י גורמי רפואה צבאיים. אולם, משרד הביטחון דחה אותו בהסתמך על חוות דעת מומחה מטעמו.
קשר סיבתי
איש הקבע לא ויתר, והגיש ערעור על החלטת משרד הביטחון, בו ציין בין השאר על תנאי דחק אותם חווה בשנה בה התפרצה המחלה וכן הגיש חוות דעת רפואית עדכנית, בה הסביר המומחה מדוע קיים קשר עקרוני בין דחק נפשי לפרוץ המחלה, ומדוע קשר כזה מתקיים בענייננו.
על רקע הפער בין חוות דעת המומחים מונתה מומחית מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי, שסקרה את תנאי הדחק שהיו קשורים בעבודתו של התובע כפי שמסר לה, והגיעה גם היא למסקנה, כי קיים קשר בין תנאים אלה לבין פרוץ המחלה. המומחית הפנתה לשתי עבודות שבוצעו ביחס למחלה וגורמיה אשר פורסמו במאמרים בשנים האחרונות וציינה כי עבודות אלה מבססות קשר עקרוני בין תנאי דחק נפשי, גם כאלה הקשורים בעומסים עבודה, לבין פרוץ המחלה.
כאמור, בסיכומו של דבר בית משפט השלום בחיפה קיבל את התביעה וקבע כי מן הדין היה להכיר בקשר סיבתי בין המחלה לבין שירותו של התובע.
