ההיסוס של מגויסים חדשים לשרת כתצפיתנים הביא למשבר אמון בתוך צה"ל. משבר זה נובע לא רק מכשל המבצעי של 7 באוקטובר, אלא גם מבעיות ארוכות שנים הקשורות לתנאים ולהכרה בתצפיתנים בתוך הצבא.
תצפיתנים, המוצבים לעתים קרובות בעמדות מבודדות וברמת סיכון גבוהה, התמודדו לאורך ההיסטוריה עם תנאי עבודה מאתגרים, ללא הכרה או תמיכה הולמת מצד ההיררכיה הצבאית. פער זה תרם לתפיסה של התפקיד ככפוי טובה וחסר הערכה, מה שתורם להיסוס הנוכחי בקרב מגויסים פוטנציאליים.
בתגובה למשבר האמון הגובר, יזם צה"ל מאמצים לשיפור תנאי השירות והתמריצים לשרת כתצפיתנים. מאמצים אלה כוללים הבטחות לשיפור תנאי השירות, שיפור תנאי המגורים והעבודה והכרה רבה יותר בתפקיד הקריטי שממלאים התצפיתנים ביעילותו המבצעית של הצבא. הנהגת הצבא גם ניהלה דיאלוג עם מגויסים ובני משפחותיהם, בניסיון לטפל בחששותיהם ולבנות מחדש את האמון בצבא כמקום שירות בטוח ומתגמל.
למרות צעדים אלה, הדרך לפתרון המשבר עוד ארוכה. בניית אמון מחדש דורשת לא רק שיפורים חומריים, אלא גם שינוי תרבותי בתוך הצבא כדי להעריך ולתמוך באמת באנשים בתפקידים קריטיים אלה.
נקודות מבט משפטיות על סירוב ועריקה
לתופעת הסירוב לשרת, במיוחד בתפקיד תצפיתן, ולנושא הרחב יותר של עריקה בצה"ל, השלכות משפטיות משמעותיות. עו"ד אילן כץ, מומחה למשפט צבאי, שופך אור על ההבחנות בין פעולות אלו והשלכותיהן על פי הדין הצבאי. כץ מסביר כי סירוב לשרת כתצפיתן, המכונה לעיתים קרובות "סירוב סלקטיבי", הוא מצב בו מגויסים מוכנים לשרת בצה"ל בכל תפקיד למעט כתצפיתנים. צורה זו של סירוב, אף שאינה שווה ערך ישירות לעריקה, מעלה שאלות משפטיות ומוסריות מורכבות.
עריקה, לעומת זאת, מוגדרת במסגרת שתי מסגרות משפטיות עיקריות: היעדרות משירות, עבירה קלה יותר הנוגעת לחייל שנעדר ללא רשות, ועבירת העריקה החמורה יותר, הנחשבת כאשר מאמינים שחייל אינו מתכוון לחזור לשירות. ההשלכות של פעולות אלו הן חמורות, לרבות מאסר פוטנציאלי ותיעוד פלילי אזרחי מתמשך עבור אלה שנידונו ליותר משלושה חודשי מאסר.
כץ מדגיש את חומרתן המוגברת של עבירות אלו בעתות מלחמה, ומציין מגמה לכיוון עונשים מחמירים יותר הן בהליכים משמעתיים והן בהליכים בבתי דין צבאיים. נקודת מבט משפטית זו מדגישה את חומרתם של סירוב ועריקה, ומדגישה את הצורך בחשיבה מעמיקה ובדיאלוג סביב נושאים אלו בתוך צה"ל.
ההשלכות של עריקה
עריקה מצה"ל נושאת עמה השלכות חמורות וארוכות טווח, כפי שמתאר מומחה המשפט הצבאי, עו"ד אילן כץ. חייל שנמצא אשם בעריקה מתמודד לא רק עם השלכות משפטיות מיידיות, לרבות מאסר, אלא גם עם השלכות חברתיות ומקצועיות ארוכות טווח. רישום פלילי, הנובע מעונשים של למעלה משלושה חודשים, עלול לפגוע בעתידו של אדם, להוות מכשול בפני הזדמנויות תעסוקה ולגרור סטיגמה חברתית. יתר על כן, עבירות חוזרות של עריקה מובילות לעונשים חמורים יותר, המשקפים את החומרה שבה צבא רואה בהפרה זו של חובת שירות.
בנוסף לעונשים משפטיים, עריקים נאלצים לעיתים קרובות להתמודד עם הליכים צבאיים פנימיים, העלולים להוביל לשחרורם מהשירות מסיבות כגון בריאות הנפש (פרופיל 21) או חוסר התאמה מוצהר. בעוד שתוצאות אלו עשויות להסיר מהאדם את החובות הצבאיות המיידיות, הן נושאות עמן אתגרים והשלכות ייחודיים על עתידו של העריק בחברה הישראלית.
היסוסם של מתגייסים חדשים בצה"ל לשרת כתצפיתנים, במיוחד בעקבות כישלון המבצע ב-7 באוקטובר, מעלה לדיון משבר אמון בתוך הצבא. סוגיה זו, בנוסף לבעיית העריקות הרחבה יותר, מציבה אתגרים משפטיים, אתיים וחברתיים משמעותיים. המאמצים של צה"ל לטפל בדאגות אלו באמצעות שיפור תנאים והטבות טרם הצליחו להשיב את האמון במלואו. התובנות המשפטיות, כפי שהציג עורך הדין אילן כץ, מדגישות את המורכבות והחומרה של סירוב ונטישה, תוך הדגשת הצורך בגישה מקיפה לטיפול בבעיות אלה. בניית אמון מחדש בתוך הצבא דורשת לא רק שינויים מערכתיים, אלא גם שינוי תרבותי המעריך ותומך בכלל אנשי הצבא.
