בעל פנטהאוז במרכז הארץ החליט לפנק את עצמו בבריכת שחייה במרפסת דירתו בקומה התשיעית, רגע אחרי שקיבלו טופס 4 ואישור אכלוס לבניין. הדיירים לא ויתרו הגישו התנגדות והדייר לא רק שלא תהיה לו בריכה, הוא גם ישלם הוצאות משפט ליתר הדיירים
הכל החל כאשר דיירים בבניין מגורים הופתעו לגלות פרסום מטעמה של חברת הבנייה שבו היא הודיעה כי בכוונתה להגיש לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בקשה להקלה לבניית בריכת שחייה במרפסת דירתו של רוכש הפנטהאוז. בקשה להקלה ממש בסמוך לקבלת טופס 4 של הדיירים, ולאכלוס הדירות בפועל. בבקשה צוין, כי החברה היזמית ביקשה לאשר לה לבנות בריכת שחייה במרפסת דירת הפנטהאוז שבקומה התשיעית, וזאת בניגוד למצגים, לשרטוטים ולהתחייבויות שהוצגו בפני רוכשי הדירות בבניין, בעת הרכישה.
הדיירים מהקומה השמינית וכ-20 בעלי דירות נוספים בבניין, הגישו לוועדה המקומית התנגדות לבקשת ההקלה. בין שלל טיעוניהם להתנגדות נטען, כי החברה היזמית אינה יכולה לשנות על דעת עצמה דבר כה מהותי בבניין המשותף, ובשלב כה מאוחר, ובייחוד לאחר שהדיירים רכשו את הדירות על סמך מסמכים רבים שהוצגו להם, מבלי שצוין בהם כלל צירוף המלים "בריכת שחייה". התנגדותם של הדיירים התקבלה, והוועדה המקומית דחתה את בקשת ההקלה של החברה.
יש הצדקה תכנונית?
הדייר לא ויתר על חלום הבריכה והוגש ערר לוועדה המחוזית. שם ציינו הדיירים כי בהיתר הבנייה המקורי שניתן לחברה הבניה לא אוזכרה כלל בניית בריכה בקומה התשיעית וכי ההיתר ניתן אך ורק לצורך בניית בניין בן תשע קומות, 34 דירות, קומת מרתף, מרפסות מקורות, פרגולות, גדרות, פיתוח, צובר גז וחדר אשפה ואת הבקשה להקלה לצורך בניית בריכה, הגישה החברה רק כאשר כבר סיימה לבנות את הבניין, קיבלה טופס 4 והחלה מוסרת את המפתחות לדיירים, וכשבאותה עת חלק מהדירות אף אוכלסו.
הוועדה המחוזית, שדנה בערר, לא קיבלה את הערר של החברה וקבעה כי במקרה הנדון אין הצדקה תכנונית לאישור ההקלה לבניית בריכה. לדברי הוועדה, הצדקה תכנונית מתייחסת גם למועד שבו התבקשה ההקלה, ובמקרה זה קשה לקבוע שיש הצדקה תכנונית להגיש בקשה להקלה בדיעבד, לאחר השלמת הבנייה, קבלת טופס 4 ואכלוס הבניין.
באשר לאפשרות פגיעה בצדדים שלישיים ובסביבה, כתוצאה מבניית הבריכה, קבעה הוועדה, כי לא ניתן לשלול מראש את חשש הדיירים מפני פעילות רועשת בבריכה, תנועה מוגברת של מבקרים בבניין, רטיבות ונזילות. לדברי הוועדה, לא ניתן לשלול גם את חששם של הדיירים מהקומה השמינית, הנובעים מעצם בנייתן של בריכת שחייה ומשאבת סחרור מעל לסלון דירתם.
כאמור הוועדה המחוזית קבעה, כי אין היא מוצאת לנכון להתערב בהחלטת הוועדה המקומית, שסירבה לבקשת ההקלה. במסגרת החלטתה, הטילה הוועדה הוצאות משפט על חברת הבניה בסך של 10 אלפים שקלים.
