ביה"ד הארצי לעבודה חייב את ההתאחדות לכדורגל לשלם למשה ליפלס, שהיה עוזר שופט בליגה הלאומית, פיצוי של 50 אלף שקלים כולל שכר טרחת עורך דין, על הפרת חובת תום הלב, משהוכח שמשקלו של המערער היווה שיקול משמעותי בהחלטה לגרוע אותו מסגל הליגה הלאומית ומשההתאחדות אישרה ש"המשקל כמשקל" הוא שיקול זר.
בהתאחדות לכדורגל, האמונה על ארגון וניהול משחקי הכדורגל בישראל, פועלים, בין היתר, איגוד השופטים והוועדה המקצועית הארצית). על שופטי הכדורגל ועל עוזרי השופטים חלות הוראות תקנון איגוד השופטים. לפי תקנון זה, הגורמים המוסמכים בהתאחדות רשאים לגרוע שופטים ועוזרים מהסגל שבו הם משובצים ולשבצם בסגל אחר (בכיר או זוטר יותר).
ליפלס החל את דרכו בהתאחדות בשנת 2004, תחילה כשופט ועוזר-שופט בליגה האזורית. החל מעונת המשחקים 2013 – 2014 ועד לתום עונת 2015 – 2016 (סה"כ 3 עונות) השתייך לסגל הבכיר, עת שימש כעוזר שופט בליגה הלאומית. בחודש מאי 2016 זומן המערער לשימוע בפני הוועדה, באשר להמשך השתייכותו לסגל עוזרי השופטים בליגה הלאומית. ביום 7.6.16 אישרה הנהלת האיגוד את המלצת הוועדה לגרוע אותו מסגל העוזרים בליגה הלאומית בשל "יכולת מקצועית נמוכה מהמצופה".
ליפלס תביעה נגד ההתאחדות בביה"ד האזורי באר שבע, ובה עתר לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה. בין היתר טען כי ההתאחדות פיטרה אותו ללא שימוע כדין, ללא הודעה מוקדמת ומטעמים פסולים – משקל עודף, ובכך הפלתה אותו שלא כדין.
בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער על כל ראשיה ובגין כך הגיש ליפלס ערעור.
בית הדין הארצי, קיבל את הערעור בשני עניינים, המרכזי שבהם הוא בקביעה כי בהחלטת הגריעה היה מעורב שיקול זר – משקלו של המערער – וכי המערער זכאי לפיצוי על כך.
"אתה לא עובר מסך"
נקבע כי החלטת הגריעה התקבלה לא רק משיקולים מקצועיים אלא גם, ובאופן משמעותי, משיקול זר – משקלו של המערער. לעניין זה נקבע כי גרסת ההתאחדות בנוגע למשקלו ונראותו של המערער היתה "גרסה מתפתחת" – וכי "בית הדין האזורי אימץ את גרסתה המאוחרת של ההתאחדות וכלל לא התייחס לאמירות מזמן אמת, במכתב בא כוח ההתאחדות דאז ובתחילת ההליך, שמהן עולה כי משקלו של המערער בהחלט היווה שיקול בהחלטת הגריעה".
עוד נקבע כי טענת ההתאחדות, שלפיה התייחסה למשקלו של המערער מאחר שהדבר פגע בכושרו הגופני, אינה מתיישבת עם דוחות הביקורת שנערכו בעניינו, כמו גם עם העובדה שמדי שנה עבר מבדקי כושר גופני ובריאות. צוין שבחלק מדוחות הביקורת שנערכו בעניינו של המערער, למרות שקיבל ציון טוב והערכות חיוביות ועל אף שלא נרשמו הערות על תפקודו המקצועי בכלל ועל אופן ריצתו בפרט, נרשמו לו הערות על משקלו ועל נראותו, ובין היתר: "נאמר למשה בחדר ההלבשה בסיום המשחק כי עליו להוריד במשקל. נכון לעכשיו לא עובר מסך"; "משה! עליך לשפר את הופעתך הויזואלית ולהשיל ק"ג עודפים!! ציונך לא נפגע עקב יכולתך המקצועית ועזרתך לשופט, … "; "הערה/הארה: אתה חייב אם אתה רוצה לעלות מדרגה נוספת להוריד משקל. זה נראה לא אסטטי"; "הערתי לו שעליו להוריד במשקל; הבהרתי לו שהיום העוזרים צריכים להיות ולהראות ספורטיביים ואתלטיים ושעליו לקחת את העניין ברצינות ומהר באם ירצה להמשיך ולהתקדם".
בית הדין הארצי קבע כי "אמירות אלה… מעידות על התייחסות למשקל כאל גורם שעלול למנוע את קידומו של המערער, ועל החשיבות שיוחסה למשקלו של המערער והשלכותיו של המשקל על הנראות, להבדיל מהשלכותיו על הביצועים" וכי יש בהן ובאמירות בשימוע "לכל הפחות כדי להעביר את נטל הבאת הראיות להתאחדות, ועל כן הימנעות ההתאחדות מחשיפת ציון הוועדה וההנמקה לו פועלת לחובתה".
על יסוד זאת ועל יסוד ראיות נוספות הגיע בית הדין הארצי למסקנה כי "משקלו של המערער היה שיקול משמעותי, גם אם לא יחיד, בהחלטה לגרוע אותו מסגל הליגה הלאומית ולשבצו בליגה נמוכה יותר".
הפליה מחמת משקל
בבחינת הסעד הראוי בנסיבות העניין הזכיר בית הדין הארצי "קיומם של מחקרים המלמדים על תופעה של הפליה מחמת משקל בתחום התעסוקה וכן בתחומים אחרים" וקבע כי "לטעמנו, במקרים שבהם משקלו של אדם, כשלעצמו, אינו רלוונטי לעבודתו, דהיינו, אין לו השלכה על יכולתו של העובד (או המועמד לעבוד) לבצע את עבודתו, והעובד מוכיח כי החלטת המעסיק בנוגע לתנאי עבודתו (העברה לתפקיד אחר, צמצום משרה, פיטורים וכיו"ב) התקבלה גם בשל משקלו, (לא כל שכן רק בשל כך) – קמה לעובד עילת תביעה גם מכוח הפרת חובת תום הלב, שכן משמעות הדברים היא כי המעסיק קיבל את החלטתו משיקול זר ולא ענייני".
בית הדין הותיר ב'צריך עיון' את השאלה אם יש לכלול את קריטריון ה"משקל" ברשימת עילות האפליה האסורות.
