בחודשים האחרונים, עקב האירועים הביטחוניים ומלחמת "חרבות ברזל", עדה הסניגוריה הציבורית למשבר כליאתי חסר תקדים במסגרתו מצופפים עצורים ואסירים הן פליליים והן ביטחוניים למרחב מחייה בלתי אנושי ואף לכדי הלנה על הרצפה.
בעקבות המשבר ובכדי לפעול לשיפור מידי בתנאי החזקת העצורים והאסירים בישראל, ערכה הסניגוריה הציבורית במהלך חודש דצמבר 2023 ביקורים רשמיים במתקני כליאה. ממצאי הביקורים מעלים תמונה עגומה של פגיעה חריפה וחסרת תקדים בעצורים ובאסירים שכוללת בין השאר צפיפות בלתי נסבלת, תנאים תברואתיים ירודים, מצב היגייני גרוע ובעיית מזיקים, תנאי אוורור בלתי נאותים, מחסור בציוד בסיסי לאסירים ועוד.
בבית הסוהר כרמל המבקרים נתקלו בצפיפות קשה ביותר, כך למשל בתא אחד צופפו 13 אסירים במקום 10, שטח המחייה שלהם עמוד על 2.24 מ"ר וכל 13 האסירים נדרשים לעשות שימוש בתא שירותים אחד. מצב זה מוביל לחיכוך בין האסירים ואף למצבים בהם אסירים מבוגרים מתקשים להתאפק ולהמתין לתורם בתא השירותים. בכלא דמון עלה כי מולנים עצורים על מזרן רצפה כשאחד העצורים סיפר שהוא ישן על מזרן במשך שבוע.
במתקן המעצר בירושלים מצאו המבקרים שמיטות עצורים היו ללא מזרונים ונמסר למבקרים כי הוצאת מזרונים מהתאים נעשית בהתאם לנהלי שב"ס ביחס לטיפול בעצורים ביטחוניים. כמו כן, נמסר כי על פי נהלי שב"ס, בכל יום בין השעות 5:00 – 21:00 מופסקת אספקת החשמל לתאים ונלקחות השמיכות. העצורים הלינו בפני המבקרים על כך שגם בזמני הארוחה, אין חשמל בתא והם אוכלים בחושך. לצוות המבקרים נמסר על ידי הסגל כי קיימות הוראות טיפול שונות ביחס לעצורים ביטחוניים ערבים לעומת עצורים ביטחוניים יהודיים.
מבול של עצורים
משבר הכליאה הנוכחי החל עוד בטרם המצב הביטחוני, כאשר באגפים רבים במתקני שירות בתי הסוהר הוחזקו עצורים ואסירים בצפיפות קשה ובתנאים ירודים. בשל כך, התקבלה החלטת ממשלה 1903 במסגרתה נקבעה תכנית ארוכת טווח לייעול והרחבה של מערך הכליאה בשירות בתי הסוהר. עיקר הפתרונות שנקבעו בהחלטת הממשלה מבוססים על בינוי והרחבת מתקני כליאה עד שנת 2027.
לעמדת הסניגוריה הציבורית, עם קליטתם הפתאומית של אלפי עצורים ואסירים עקב המלחמה, מצופה היה כי תיערך חשיבה מחודשת וינקטו צעדים מידיים להפחתת הצפיפות במתקני הכליאה. למרות זאת, נראה כי הגורמים האמונים על הנושא ממשיכים להשליך יהבם על פתרונות הדרגתיים מבוססי בינוי.
לאור המשבר החמור הסניגוריה הציבורית מציעה מספר צעדים אפשריים להפחתת בעיית הצפיפות: צמצום שיעור המעצרים – כ-40% מאוכלוסיית הכלואים בישראל הם עצורים שטרם התבררה אשמתם. נתון זה, מחזק את הצורך בגיבוש מחדש של מדיניות המעצרים על ידי רשויות האכיפה, במיוחד בעבירות קלות. הפחתת שימוש במאסרים קצרים – ישנה הסכמה רחבה בדבר הצורך להפחית את השימוש במאסרים קצרים, לצד הרחבת המענים החלופיים והעדפת האינטרס השיקומי כאשר מדובר בעבירות ברמת חומרה בינונית. קיצור משך המאסר באמצעות מנגנון שחרור על-תנאי – בשנים האחרונות אנו רואים ירידה משמעותית בשיעור האסירים המשתחררים בשחרור מוקדם.
הסניגוריה הציבורית מציעה קביעת ברירת מחדל של שחרור מוקדם כשמדובר בתקופות מאסר מסוימות ובהינתן התנהגות תקינה וכן בלימת יוזמות חקיקה שיובילו להחמרה – בעת האחרונה ניכרת מגמה ברורה של ריבוי הצעות חוק, רובן הצעות חוק פרטיות המוגשות על ידי חברי כנסת, אשר מבקשות להביא להחמרה ניכרת בענישה ולשימוש מואץ בעונשי מאסר ועונשי מינימום לגבי קשת רחבה של עבירות.
הוראות נוספות שבכוחן להקל על הצפיפות – חופשה מיוחדת לאסירים המצויים לקראת תום תקופת מאסרם (בתחולה רחבה יותר מההסדר המוצע כיום); הרחבת השחרור המנהלי של קבוצות אסירים מסוימות ובמיוחד אסירים השפוטים לתקופות קצרות; יצירת חלופה לכליאה של מאסר בית בפיקוח אלקטרוני (משמורת בקהילה) וכיו"ב.
