כהן דת נוצרי שהגיע לגיל פרישה ונאלץ לפנות את הדירה של הכנסייה, מצא שיטה ייחודית להישאר שנה נוספת בדירה וביקש מבית המשפט לקבוע שתאריך הלידה שלו הינו ב-1947 ולא 1946. בית המשפט דחה את בקשתו.
המדובר כאמור בכהן דת נוצרי אשר כיהן בתפקידים רבים בכנסייה ומכהן ככומר של העדה הנוצרית באחת הערים בצפון הארץ. בתביעתו, הוא טוען כי בהתאם לאישור לידה וטבילה ואימות מהמוטרנות על הכנסייה הקתולית, רשום בספר הטבילות, כי תאריך לידתו הינו בשנת 1947 ולא בשנת 1946 כפי שהוא מופיע במרשם האוכלוסין. לטענתו לאורך השנים לא ייחס כלל וכלל חשיבות לטעות שכן לא הייתה למבקש כל בעיה עקב הטעות ולא היה כל צורך בתיקון תאריך הלידה במרשם ובתעודת הזהות ובני משפחתו נוהגים לחגוג לו את יום ההולדת לפי שנת 1947.
באחרונה התנהל בינו לבין הארכיבישוף של ראש המטורונות היוונית קתולית הליך משפטי בנוגע לפינויו מדירה בה הוא עושה שימוש ועלתה הטענה, כי המבקש הגיע לגיל הפרישה וזאת סיבה לסלקו מהדירה ובכדי לסלקו מכהונתו ככומר ולכן קם הצורך לתקן את תאריך לידתו בשל תביעת הפינוי. מטרתה של התביעה למנוע הליך הפינוי, שכן ככל וביהמ"ש ייעתר לתביעה ויצהיר, כי תאריך הלידה הנכון של המבקש הינו 1947, קרי שנה פחות מהתאריך שרשום במרשם האוכלוסין בכך יוכל המבקש להישאר בדירה עוד שנה.
השופט: "אין להאמין לגרסתו"
הכומר פנה למשרד הפנים בבקשה לתיקון תאריך הלידה, אולם תשובת משרד הפנים הייתה, כי עפ"י תאריך שרשום בטופס הבקשה לא נמצא שם הנולד בפנקסי הלידות הנמצאים במשרד הפנים. לכן פונה המבקש בתביעה זו בכדי לתקן את הרישום ובהתאמה את תאריך הלידה שלו. לדבריו הרישום הלא נכון של תאריך הלידה במרשם האוכלוסין נעשה לפני קום המדינה ומוסיף, כי הרישום לפני קום המדינה היה רישום ידני ללא פיקוח אשר הוביל לאי עקביות ולטעות ואי דיוק בתאריכי הלידה ובפרט כאשר מדובר בלידה ביתית.
המדינה מנגד התנגדה לבקשה ועתרה להורות על דחיית התביעה. לטענת המדינה במסגרת ההליך שמנהל התובע כנגד הארכיבישוף בכתב התביעה ציין התובע כי תאריך לידתו הוא 1946 כפי שמופיע במרשם האוכלוסין. עוד טוענת המדינה, כי בעל דין אינו יכול לטעון טענות עובדתיות סותרות בשני הליכים משפטיים שונים ובפרט כאשר הטענות הסותרות הן אלו אשר עומדות בבסיס ההליכים.
השופט, לא קיבל את גרסת הכומר ועדותו בבית המשפט וציין כי עדותו לא היתה אמינה ועקבית ויש בה סתירות רבות. "בית המשפט נוטה ליתן אמון באנשי דת ובדיינם, אולם כאשר איש הדת מוסר מספר גרסאות לעניין סיבת בקשתו לתיקון, לא מביא ראיות להוכחת טענותיו, לא מזמין עדים רלוונטיים להוכחת טענותיו, המסקנה המתבקשת הינה, כי אין להאמין לגרסתו ויש להורות על דחיית תביעתו", כתב השופט.
עוד הוסיף: "בית המשפט מתרשם, כי כל מטרתו של המבקש בתביעה הינו אינטרס כלכלי מובהק לצורך קבלת יתרונות, זכויות ומענקים. תחילה מטרת הגשת התביעה הייתה לקבלת זכויות דיור בתביעה שניהל מול הכנסייה, ולאחר מכן קבלת אזרחות בצרפת שללא כל ספק עשויה להעניק לו זכויות ומענקים, ככל והגיל שלו יתוקן בהתאם לתביעה, ולכן גם מסיבה זו, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להורות על דחיית התביעה".
