מחלקת המחקר של הרשות השופטת פרסמה בימים אלו מחקר בנושא נוהל נשיאת בית המשפט העליון בעניין העדת נפגעי עבירות מין בבתי המשפט.
לפני כשלוש שנים, פורסם נוהל בנושא העדת נפגעי עבירות מין בבתי המשפט. הנוהל גובש בעקבות המלצות הוועדה הבין-משרדית לבחינת הטיפול בנפגעי עבירות מין בהליך הפלילי, בראשות כבוד הנשיאה בדימוס דבורה ברלינר, אשר הוגשו בחודש דצמבר 2019. אחת מהמלצותיה העיקריות של הוועדה שנגעה למערכת המשפט, הייתה לגבש נוהל של נשיאת בית המשפט העליון שעניינו סדרי דין בנוגע להעדת נפגעי עבירות מין. זאת, לאור החשיבות הרבה שרואה המערכת במתן מענה הולם ורגיש לצרכיהם של נפגעי עבירות מין.
מטרת הנוהל הייתה להסדיר את נושא העדת נפגעי עבירות מין בבתי המשפט, והוא כולל הוראות שונות שנועדו להקל על נפגעי עבירות המין בבואם ליתן עדות בהליך הפלילי. הנוהל כולל התייחסות לשלושה תחומים עיקריים הנוגעים להסדרת תהליך העדת נפגעי עבירות מין: מינוי איש קשר (רפרנט) לתחום נפגעי עבירות מין בכל בית משפט; כללים ברורים הנוגעים להעדת נפגעי עבירות מין בבתי המשפט; וכללים בדבר ניהול ההליך בתיקי עבירות מין.
להתאים את הנוהל לצרכים הייחודיים של העדים
כך, למשל, מורה הנוהל על מינוי איש קשר בכל בית משפט לתחום עבירות מין, תיאום ליווי של נפגע העבירה על ידי מאבטח משמר בתי המשפט מעת כניסתו להיכל המשפט ועד לעזיבתו הבטוחה, וכן העמדת חדר המתנה לרשות נפגע העבירה עד למתן העדות. עוד נקבעה בנוהל הנחיה בדבר שמיעת עדותו של נפגע עבירת מין, במידת האפשר, ראשון מבין הדיונים הקבועים לאותו יום וככל הניתן באופן רצוף, ככל שהדבר עולה בקנה אחד עם טובתו של הנפגע. עוד עוגנה בנוהל ההוראה כי ככלל, בהליך פלילי שנדון בבית המשפט המחוזי באישום הנוגע לביצוע עבירת מין, יהיה הרכב השופטים מעורב (שופטות ושופטים).
לאחרונה, קצת לפני המלחמה, בחודש ספטמבר 2023, החליטה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, לאמץ המלצות נוספות של צוות בינמשרדי בנושא, ולהחיל את הוראות הנוהל בנושא העדת נפגעי עבירות מין ונפגעים קטינים גם בהליכים אזרחיים, לרבות בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין לעבודה, שבמסגרתם מעידים נפגעי עבירות מין וקטינים, בשינויים ובהתאמות המתחייבים.
מחקר זה של מחלקת המחקר של הרשות השופטת, אשר שילב מתודולוגיות כמותיות ואיכותיות, נועד לבחון את מידת יישומו של הנוהל על ידי הגורמים המעורבים השונים, ואת מידת השפעתו על התאמת שלב מתן העדות של הנפגעים לצרכיהם הייחודיים, כפי שאלו הוגדרו על ידי ועדת ברלינר.
