בית המשפט העליון קיבל את עמדת המדינה במלואה, והותיר על כנו את הסכם הגישור המחייב את חברת רותם אמפרט נגב בע"מ וחברת כימיקלים לישראל בע"מ לשלם סכום כולל של 115 מיליון שקל עבור שיקום נחל אשלים וסביבותיו, לצד פיצוי בגין הנזק האקולוגי והוצאות משפט, בעקבות אירוע הזיהום החמור בנחל אשלים בשנת 2017. בית המשפט דחה את טענות המערערים, בהם "לובי 99" וחה"כ לשעבר מיקי רוזנטל וקבע כי: "נוכח התועלת הברורה הצפונה באישור הסדר הפשרה, לא נמצא בסיס מספק לקבלת ההתנגדות לאישורו".
כזכור, לבית המשפט העליון הוגש ערעור על הסכם הגישור שנחתם על ידי פרקליטות מחוז דרום בשיתוף היחידה לאכיפה אזרחית בפרקליטות המדינה, בשם רשות הטבע והגנים, המשרד להגנת הסביבה וקבוצות תובעים פרטיים נוספות, אל מול חברת רותם אמפרט נגב בע"מ וחברת כימיקלים לישראל בע"מ, בעקבות אירוע הזיהום בנחל אשלים בשנת 2017.
לחייב אישית את נושאי המשרות
בערעור שהוגש לבית המשפט העליון ביקשו המערערים "לובי "99 וחה"כ לשעבר מיקי רוזנטל להתנגד להסכם הגישור בטענה כי ההסכם אינו סביר בשל כך שלא חייב באופן אישי את נושאי המשרה בחברות וכן משום שלא כלל סעדים אסדרתיים.
כאמור, בית המשפט העליון קיבל את עמדת המדינה, אשר יוצגה בידי היחידה לאכיפה אזרחית בפרקליטות המדינה באופן מלא, דחה את הערעור שהוגש בעניין הסכם הגישור וקבע כי אין מקום להתערב בהסכם, כפי שהוסכם ונחתם בין הצדדים במהלך הליך הגישור, והוא ייוותר על כנו: "לאחר ששמענו את טענות הצדדים נחה דעתנו כי במקרה זה, שבו היו מחלוקות שונות בסוגיית האחריות, ההסדר ש"דילג" על שאלת האחריות והתמקד בתוצאה של פיצוי איפשר להגיע לפשרה מהירה יותר, וכך לקדם את שיקום הסביבה ופיצוים של חברי הקבוצה".
באשר לטענות המערערים אודות סכום הפיצוי קבע בית המשפט כי: "לא הונחה תשתית לכך שהסכום המוסכם אינו הולם. סכום התביעה המקורי אינו מהווה, כשלעצמו, מדד, כאשר מביאים בחשבון את העובדה שדרך הפשרה ייתרה את ההתמודדות עם שאלות של הוכחה והיקף אחריות".
חסרה אחריות קונקרטית
באשר לטענות המערערים אודות אחריות אישית של נושאי משרה קבע בית המשפט כי "המתנגדים לא יכלו להצביע באופן קונקרטי על אחריותם של נושאי משרה מסוימים, וכך נוכח התועלת הברורה הצפונה באישור הסדר הפשרה, לא נמצא בסיס מספק לקבלת ההתנגדות לאישורו".
ב-30 ביוני 2017, בעקבות קריסה של דופן בבריכת פוספוגבס שבחזקת חברת רותם אמפרט החלה גלישה מסיבית של 100-250 אלף קוב נוזלים חומציים מהבריכה לנחל אשלים ולסביבה למשך כ-48 שעות ולאורך יותר מ-20 ק"מ, תוך גרימת נזק אקולוגי ונזק לחי ולצומח בנחל אשלים וסביבתו.
הנחל הוצף לכל אורכו בנוזלים חומציים, אשר הובילו לפגיעה אקולוגית קיצונית, להרג רב בחי ובצומח, פגע בזמינות המזון לבעלי-החיים לאורך הזמן ולפגיעה חמורה בתפקוד האקולוגי של הנחל. מלבד הנזק המיידי והחמור לטבע והפגיעה בצומח ובחי, נגרם נזק לטווח הארוך באופן שיכולת ההישרדות והרביה של מיני צמחים ואוכלוסיית בעלי חיים בנחל נפגעה קשות. הקרקע לאורך מקטעי הנחל השונים זוהמה באופן נרחב ואף מעבר לגדותיו, באופן אשר חייב את סגירת האזור לכניסת מטיילים, והוא נותר סגור עד ליוני 2020.
תביעה ייצוגית נגד החברה
הנחל נפתח מחדש למטיילים בתום בדיקות ולאחר השלמת סקר סיכונים מקיף, שנערך בהתאם להנחיות ולנוהלי המשרד להגנת הסביבה, ולאחר שממצאי הסקר נבחנו על ידי מומחים במשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות ורשות הטבע והגנים ונקבע כי הכניסה לנחל אינה כרוכה עוד בסיכון בלתי קביל לבני אדם.
בעקבות אירוע הזיהום החמור, במאי 2018 הגישה פרקליטות מחוז דרום (פלילי) בשיתוף היחידה לאכיפה אזרחית בשם רשות הטבע והגנים בשיתוף ובתיאום עם המשרד להגנת הסביבה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בשם כל תושבי מדינת ישראל, על יסוד עמדתה כי היא פועלת כנאמן הציבור, על-מנת לזכות בשם הציבור בפיצוי שיושת על מי שגרם לזיהום של הסביבה, לרבות ובפרט בנוגע לשיקום נחל אשלים וסביבתו ולפיצוי בגין נזקים סביבתיים ואקולוגיים שנגרמו.
במסגרת ההליך הצדדים פנו להליך גישור שהסתיים בהסכם גישור, אשר קובע כי כי"ל תישא בעלות תוצאותיו של האירוע ותעמיד סכום כולל של כ-115 מיליון שקל עבור עלויות פעולות שיקום הנחל וסביבתו, פיצוי לטובת הציבור והקבוצות עבור הנזק האקולוגי שנגרם לכלל הציבור עקב הפגיעה בסביבה הטבעית והפגיעה בשירותי המערכת האקולוגית, וכן עבור הוצאות משפטיות.
