שופטת בית הדין לעבודה בבאר שבע, יעל אנגלברג-שהם הורתה לחברת אבטחה לשלם פיצוי של כ-47 אלף שקלים כולל הוצאות משפט, בגין פיטורים שלא כדין וללא הודעה מוקדמת למאבטחת שפוטרה ממקום עבודתה.
העובדת טענה כי עבדה מטעם החברה במשך כשנתיים ואז הודיע לה נציג חברת השמירה כי יש לפטר אותה משום שאין לה רישיון נהיגה. העובדת התקשתה להאמין בכך ולמחרת כבר קיבלה מכתב פיטורים רשמי, כשהוזכר בו שתוכל לתאם שימוע על פי בקשתה. במסגרת התביעה שהגישה לבית-המשפט, טענה העובדת כי החברה הפרה את חובת השימוע ופעלה בצורה לא חוקית.
החברה טענה כי מדובר בטעות טכנית ושמכתב הפיטורים נועד לתקן את המציאות. אף על פי שהתקשורת בין הצדדים כללה הצעה לנייד את העובדת למקום אחר במהלך מסוים, השופטה אנגלברג-שהם, קבעה כי גם אם הכוונה הייתה לנייד את העובדת ולא לפטרה, ייתכן שההצעה היא בלתי סבירה בעיני העובדת, ולכן אינה מהווה הצעה רלוונטית
ללא עדים
כמו כן, השופטה הדגישה שהחברה לא זימנה עדים חשובים שיכולים להעיד לטובתה בבית-המשפט, ובכך השפיעה על אפשרותה של החברה להוכיח את תוקפם של פיטוריה. השופטת קבעה גם כי החברה הציגה כלפי העובדת מצג מפורש לפיו היא מפוטרת לאלתר, בלי שימוע. "עובד המקבל מכתב פיטורים הנושא לוגו של הנתבעת, חתימה וחותמת, אינו אמור להבין שהמכתב הוצא בחוסר סמכות. די בכך כדי לקבוע שכלפי התובעת נעשה מעשה פיטורים", כתבה בהחלטתה.
בתוך כך ציינה השופטת כי טענת העובדת לפיה הוצע לה בשלב מסוים לעבוד באזור ראשון-לציון, לא נסתרה. יוצא, שגם בהנחה שכוונת החברה הייתה לנייד את העובדת ולא לפטרה, מדובר בנסיבות העניין בהצעה בלתי סבירה לה הייתה העובדת רשאית להתנגד לנוכח היותה תושבת הדרום וציינה שמסכת הראיות מצביעה על פיטורים מפורשים לאלתר, ושבהעדר עדים רלוונטיים ממילא לא ניתן לקבל את גרסת החברה כי מדובר בטעות אנוש, טענה שהועלתה לראשונה בין כותלי בית המשפט.
