בית המשפט המחוזי בחיפה, קיבל ערעור והורה להסדיר מעמדם של שני נינים לסב יהודי מכוח נוהל מתן מעמד לנין יהודי, זאת נוכח אי עמידתה בתנאי הנוהל המסדיר את הטיפול במתן מעמד לנין של יהודי. השופט רון שפירא, סבר כי ההחלטה נשוא ערעור זה אינה מביאה לידי ביטוי את ערך שמירת התא המשפחתי במציאות מורכבת ובאמצעים שניתן לשמר תא משפחתי היום, גם בתנאי ריחוק גאוגרפי, בשונה מהעבר וההחלטה מהווה, בפועל, סנקציה בלתי מידתית (שלא לומר בלתי אנושית) למשפחה ככלל ולילדים בפרט.
מדובר בערעור שהוגש על פסק הדין של בית הדין לעררים בחיפה אשר דחה את הערר נגד החלטת המשיב במסגרתה נדחתה בקשת המערערים להסדרת מעמדם והארכת רישיונם מסוג א/5 במסגרת בקשה למתן מעמד מכוח נוהל מתן מעמד לנין יהודי, זאת נוכח אי עמידתה בתנאי הנוהל המסדיר את הטיפול במתן מעמד לנין של יהודי.
המערערים נתיני רוסיה עלו לישראל בדצמבר 2020 יחד עם הוריהם אשר קיבלו אזרחות מכוח חוק השבות. המערערים 1-2 קיבלו רישיון א/5 לשנה מכוח היותם נינים לזכאי שבות. מאז שהגישו לישראל טסו הילדים מספר פעמים למדינת מוצאם וכאשר ביקשו בפעם האחרונה מהמשיב להאריך את רישיונם הוחלט לדחות את בקשתם ונקבע כי כחודש לאחר כניסתם יצאו מהארץ וחזרו לביקורים קצרים ולכן אינם עומדים בתנאי הנוהל ולא הוכיחו השתקעותם בארץ. ערר פנימי שהוגש על החלטה זו נדחה ונקבע כי הבקשות להסדרת מעמדם נדחו מאחר שלא עמדו בתנאי הנוהל ולא הוכיחו השתקעות בארץ.
על החלטה זו הוגש ערר לבית הדין לעררים, אשר דחה את הערר ונגד החלטה זו הוגש הערעור. השופט שפירא פסק כי יש לקבל את הערעור ולהורות לרשות האוכלוסין ליתן למערערים מעמד מכוח הנוהל שבנדון.
להפעיל שיקול דעת
נקבע כי אמנם חוק השבות אינו מעניק לנין של יהודי זכות דומה לכניסה וקבלת מעמד בישראל כפי שהוא מעניק לנכד של יהודי. עם זאת, סעיפים 1-2 לחוק הכניסה לישראל והנוהל שבנדון מאפשרים למשיב שיקול דעת בהענקת אשרה לנין של יהודי. שיקול הדעת של המשיב הוא רחב ועליו להפעיל שיקול דעתו באורח סביר. הנוהל נקבע על מנת לאפשר שמירה על אחדות התא המשפחתי, כאשר נכד ליהודי עולה לישראל מכוח חוק השבות ומגיע ארצה עם ילדיו הקטינים, שהינם נינים של יהודי. הזכות לחיי משפחה הוכרה בפסיקה כזכות יסוד חוקתית הקשורה לכבוד האדם. חשיבות השמירה על התא המשפחתי הוזכרה שוב ושוב בפסיקה ובמיוחד חשובה ההגנה על התא המשפחתי כאשר בתא זה נכלל קטין.
נקבע כי יש לפרש את הנוהל באופן שיתאים למציאות החיים כיום ובאופן שיגן על זכותם של נכדים ליהודי והורים לנינים ליהודי לשמור על התא המשפחתי ואחדות המשפחה. הזכות לחיי משפחה אינה מתבטלת כאשר הילד והוריו מתגוררים במדינות שונות עקב אילוצים, במיוחד במציאות החיים כיום, כאשר ניתן לשמור על חיי המשפחה ואחדות המשפחה גם באמצעים טכנולוגיים שונים ובאמצעות ביקורים תכופים. במקרה זה לא ניתק הקשר בין בני המשפחה והתא המשפחתי לא התפרק. ההורים שמרו על קשר עם ילדיהם הקטינים והמשיכו לפעול על מנת לאחד את התא המשפחתי. ההורים אף ככל הנראה לא היו מודעים לכללי הנהלים של המשיב, בשל קשי שפה וקשיי קליטה שהכבידו עליהם.
בנסיבות העניין, לאור תכלית הנוהל שמטרתה לשמור על איחוד התא המשפחתי של נכד של יהודי שעלה ארצה, ולאור הנסיבות המיוחדות של המקרה ובראיה כוללת של כל הנסיבות, יש מקום להיעתר לבקשת המערערים ולאפשר לילדים לקבל מעמד בישראל מכוח נוהל מתן מעמד לנין של יהודי, אף שהם כבר אינם קטינים ונמצאים על גבול הבגרות (כאשר צוין כי הבקשה הוגשה כאשר הילדים היו קטינים וחזרו ארצה). נקבע כי לשם שמירת התא המשפחתי הקיים ערב עלייתם ארצה יש לאפשר למערערים לקבל מעמד בהתאם לנוהל.
לצפייה ודירוג כבוד השופט רון שפירא
