לאחרונה, בית משפט בתל אביב דן בסוגיה זו ממש, ובעקבות כך ניתן פסק דין תקדימי שהרחיב את ההבנה של המונח "קרוב משפחה" והיו לו השלכות משמעותיות על זכויות הניידות של אנשים במצבים דומים.

רקע המקרה

התובעת בתיק זה, ילידת 1978, סובלת מעיוורון ומניידות מלידה עקב חוסר חמצן, ולכן אינה יכולה לקבל רישיון נהיגה. היא הוכרה כבעלת מוגבלות ניידות על פי תנאי הסכם הניידות, וביקשה לממש את זכותה לקבל הלוואה עומדת לרכישת רכב.

רכב זה יאפשר לה להתנייד בעזרת "נהג מורשה", מה שיאפשר לה לבקר במוסדות רפואיים וחינוכיים ולהשתתף באירועים חברתיים לפי הצורך.

לשם כך, הגישה התובעת תביעה על פי הסכם הניידות להלוואה עומדת לרכישת רכב שישמש אותה למטרות אלה. היא התכוונה שאחיה של בעלה ישמש כ"נהג מורשה" של הרכב.

עם זאת, תביעתה נדחתה בנימוק שאין לה "בעל רישיון נהיגה" העומד בקריטריונים הנדרשים בסעיף 2 להסכם הניידות.

אח של בעל אינו נכלל בהגדרת "קרוב משפחה" לפי סעיף 2 להסכם הניידות, שניתן לראות בו "בעל רישיון נהיגה". המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלה: האם יש לראות בגיס "קרוב משפחה" וממילא כ"נהג מורשה" של התובעת כמשמעותו בהסכם הניידות?

המוסד לביטוח לאומי (המל"ל) טען כי נהג מורשה יכול להיות רק בן משפחה שצוין במפורש בהסכם.

כתוצאה מכך, הם דחו את תביעת המבוטחת שביקשה את סיועו של גיסה בעל רישיון נהיגה בהיעדר בן משפחה אחר כשיר.

נימוקים משפטיים ופרשנות

המל"ל העדיף פרשנות מצמצמת למונח "קרוב משפחה" בהסכם הניידות, וראה ברשימת בני המשפחה בסעיף 2 רשימה סגורה וממצה.

מנגד, התובעת דחפה לפרשנות מרחיבה, שתכלול את גיסה כ"קרוב משפחה" וממילא כ"נהג רשיון" תקף.

השופטת נטע רות קבעה כי גיסה של התובעת עונה להגדרת "קרוב משפחה" – היה לו רישיון נהיגה בתוקף והוא התגורר בבניין במרחק של פחות מ-500 מטר מביתה של התובעת.

האתגר טמון בכך שהוא לא נכלל ברשימת קרובי המשפחה המפורטים בהסכם הניידות, וזו הייתה הסיבה היחידה לדחיית תביעת התובעת.

לדעת השופטת נטע רות, הפרשנות המצמצמת שהעדיף המל"ל אינה הפרשנות היחידה הנדרשת על פי כללי הפרשנות, בהתחשב בתכלית ההסכם ובעקרונות השוויון.

היא קבעה כי "לדעתנו הצנועה, גם אינה פרשנות סבירה המתיישבת עם תכלית ההסכם ועם השאיפה להגשמת שוויון מהותי".

השופטת נטע רות הרחיבה עוד וטענה שדחיית תביעת התובעת רק משום שהגיס לא נכלל ברשימת הקרובים בסעיף 2 להסכם הניידות, תוביל למצב שבו אדם מקבוצת "המוגבלים ביותר" מבין "המוגבלים" (בניידות) לא יוכל לממש את זכותו בשל טעמים הנובעים ממגבלותיו ומחזקות עובדתיות גורפות הנוגעות לשיקולי אכיפה ויישום.

היא טענה שניתן להבטיח אכיפה אפקטיבית באמצעים פוגעניים פחות העולים בקנה אחד עם תכלית ההסכם ועקרון השוויון המהותי.

השלכות פסק הדין

פסק הדין שקיבל את תביעת התובעת היה בעל השלכות מיידיות מרחיקות לכת.

עבור התובעת, משמעותו הייתה שתוכל לקבל את ההלוואה העומדת לרכב, שתאפשר לגיסה לנהוג בה בנסיעות חיוניות ואירועים חברתיים. הדבר שיפר משמעותית את איכות חייה ואת יכולתה להשתתף בחברה.

עבור אחרים עם מוגבלות בניידות, פסק הדין קובע תקדים לפרשנות רחבה יותר של המונח "קרוב" בהסכם הניידות. החלטה זו מרחיבה בפוטנציה את מאגר "בעלי הרישיון לנהיגה" הזכאים עבור אנשים במצבים דומים, ומגדילה את נגישותם לסיוע בניידות ומשפרת את יכולתם לעסוק בפעילויות יומיומיות.

פסק הדין גם פותח את הדלת לשינויים אפשריים בהסכם הניידות עצמו.

לאור החלטת בית המשפט, ייתכן שיהיה על קובעי המדיניות לשקול מחדש את הגדרת "קרוב" בהסכם כדי להתאימה טוב יותר לעקרונות השוויון והשוויון המהותי.

הדבר עשוי להוביל לגישה מכלילה ושוויונית יותר לסיוע בניידות עבור אלו הזקוקים לו ביותר.

בנוסף, לפסיקה עשויה להיות השפעה על מקרים עתידיים ופרשנויות משפטיות הנוגעות להסכם הניידות ולמדיניות דומה.

על ידי הדגמת החשיבות של התחשבות במטרת ההסכם ובעקרונות השוויון, מקרה זה קובע סטנדרט להחלטות עתידיות ומחזק את הצורך בגישה הוגנת וצודקת לזכויות ניידות.

תיק בית המשפט בתל אביב ופסק דינו בדבר הגדרת "קרוב משפחה" במסגרת הסכם הניידות מהווים אבן דרך משמעותית בקידום השוויון והנגישות עבור אנשים בעלי מוגבלות ניידות.

על ידי הרחבת ההבנה של המונח "קרוב משפחה" ואפשרות לתובעת לגשת להלוואה עומדת לרכב שנהג בו גיסה, בית המשפט הראה את החשיבות של התחשבות במטרת ההסכם ובעקרונות השוויון.

בעתיד, לפסיקה פורצת דרך זו יש פוטנציאל לעצב שינויים עתידיים בהסכם הניידות ובמדיניות קשורה, תוך הבטחה שהם יתאימו טוב יותר לצרכים של אלו שהם נועדו לשרת.

ככל שהחברה ממשיכה לשאוף ליותר שילוב ונגישות שווה לכולם, הלקחים שנלמדו ממקרה זה מהווים תזכורת חשובה לחשיבות ההגינות והצדק בפרשנות ויישום הסכמים כאלה.