החייב, גבר בשנות ה-60 לחייו, היה מעורב בהליכי פשיטת רגל במשך שלושה עשורים. מסע חדלות הפירעון שלו החל בשנות ה-90, עת יזם את הליך פשיטת הרגל הראשון שלו. אולם ההליך בוטל לאחר שנקבע שהחייב ניצל לרעה את ההליך. בשנת 2010, החייב יזם הליך חדלות פירעון נוסף, אך בית המשפט ביטל אותו בשנת 2013 בשל מחדלי החייב. למרות נסיגות אלה, החייב לא ויתר והחל בהליך חדלות פירעון נוסף בשנת 2018, בשל חובותיו הכבדים. תביעות החוב שאושרו בהליך הנוכחי מסתכמות ביותר מ-2.5 מיליון ₪.
בסוף שנת 2022 ניתן לחייב צו הפטר, אשר ניתן תוך התחשבות במצבו הרפואי הנוכחי ובחוסר יכולתו להשתכר למחייתו. אולם החייב ביקש להחיל את צו ההפטר גם על חובות המזונות שלו, שהיוו חלק מתיק הוצאה לפועל שנפתח נגדו על ידי המוסד לביטוח לאומי.
חוק חדלות פירעון וחובות מזונות חוק חדלות פירעון בישראל נועד לספק לחייבים הזדמנות לשקם את חייהם, להחזיר חלק מחובותיהם ולחזור לשגרה. עם זאת, החוק מפרט חובות מסוימים שחייבים חייבים להמשיך לשלם גם אם ייכנסו להליכי חדלות פירעון, ואחד מהם הוא חוב המזונות.
ההיגיון מאחורי שלילת חובות המזונות מהסדרי חדלות פירעון הוא להבטיח שייענו הצרכים הכלכליים של ילדי החייב ובן/בת הזוג לשעבר. המזונות נועדו לספק את רווחתם של בני משפחתו של החייב, ופטור מהם בהליכי חדלות פירעון יפגע במטרת תשלומים אלה.
טענת החייב לפטור
החייב טען שחוב מזונות שלו צריך להיכלל בצו הפטר, תוך שהוא מציין מספר סיבות. ראשית, הוא הצביע על גילו, מצבו הרפואי והיעדר כושר השתכרות נוכחי או עתידי. הוא ציין גם שתיק ההוצאה לפועל נפתח לפני 20 שנה, מה שהופך את החובות לחובות ישנים ולא למחויבויות מזונות שוטפות.
יתר על כן, החייב טען שהחוב היה כלפי המוסד לביטוח לאומי ולא כלפי אשתו לשעבר, וכי ילדיו גדלו מזמן. הוא טען שבעבר שילם סכומים משמעותיים בגין החוב ואף ניסה להסדיר תשלומים חודשיים. עם זאת, מאמץ זה גרם לו למצוקה כלכלית, דחף אותו לסף קריסה והותיר אותו תלוי בסיוע במזון.
התנגדות המוסד לביטוח לאומי
המוסד לביטוח לאומי התנגד לבקשת החייב בטענה שהמקרה אינו מצדיק חריגה מהכלל שחובות מזונות אינם פטורים מהליכי חדלות פירעון. תיק ההוצאה לפועל נפתח בשנת 2009, והמוסד לביטוח לאומי שילם מזונות לאשתו לשעבר של החייב עד שנת 2020. בסך הכל שילם המוסד 352,000 ש"ח, מתוכם גבה מהחייב 147,000 ש"ח באמצעות ניכויים מהגמלאות. יתרת החוב עמדה על 204,000 ש"ח. המכון טען גם כי נכותו הרפואית הנוכחית של החייב, החל משנת 2017, אינה יכולה להצדיק את אי תשלום המזונות על ידו בשנים שקדמו להחל משנת 2009.
פסק הדין ונימוקיו
השופט יואב פרידמן דחה את בקשת החייב הפטר על חוב מזונות. הוא קבע כי החייב לא סיפק נימוקים מספקים המצדיקים סטייה מכלל שבחוק חדלות הפירעון לפיו חובות מזונות אינם נכללים בצווי הפטר. השופט נתן דעתו לגילו של החייב, למצבו הרפואי ולאי יכולתו להשתכר למחייתו,/* אך מצא כי גורמים אלה אינם מספיקים כדי לתמוך בטענת החייב.
השופט פרידמן ציין כי גם הליכי פשיטת הרגל הקודמים של החייב וביטולם שקלו באופן משמעותי בהחלטתו. השופט קבע כי "אכן, מדובר בחובות ישנים, אולם יש להביא בחשבון כי החייב ניהל שני הליכים קודמים ביחס לאותם חובות שבוטלו בשל התנהלות בחוסר תום לב".
יתר על כן, השופט הסכים לטענת המוסד לביטוח לאומי כי מצבו הרפואי הנוכחי של החייב אינו יכול לשמש תירוץ לאי תשלום המזונות משנת 2009. הוא הדגיש כי נסיבותיו הנוכחיות של החייב, לרבות גילו ומצבו הבריאותי, אינן יכולות לשמש בסיס לבקשתו.
השופט פרידמן התייחס גם לטענת החייב כי החוב הוא כלפי המוסד לביטוח לאומי ולא כלפי גרושתו. השופט הבהיר כי החייב אינו יכול להפיק תועלת מכישלונו לשלם את המזונות בכך שיכפה על המוסד לשאת בהוצאותיו במקומו.
בפסק דינו, השופט התחשב לא רק באינטרסים של החייב, אלא גם באלה של הנושים ושל הציבור בכללותו. הוא הגיע למסקנה כי אין להעדיף את רווחתו של החייב על פני האינטרסים של המוסד לביטוח לאומי וקופת הציבור. כתוצאה מכך, השופט דחה את בקשת החייב, ואפשר למוסד לביטוח לאומי להמשיך לגבות את החוב באמצעות ניכויים מקצבת החייב.
החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה במקרה זה מדגישה את האיזון העדין שיש ליצור בין מתן סעד לחייבים לבין הבטחת הגנה לנושים, במיוחד אלה שלהם מזונות. פסק הדין של בית המשפט מחזק את העיקרון שלפיו חובות מסוימים, כגון מזונות, לא אמורים להיות פטורים מהליכי חדלות פירעון כדי להגן על הרווחה הכלכלית של משפחת החייב.
מקרה זה משמש כתזכורת לכך שבעוד שחוקי חדלות פירעון נועדו לעזור לחייבים לשקם את חייהם, עדיין יש לעמוד בהתחייבויות מסוימות. כתוצאה מכך, ייתכן שהחלטת בית המשפט תשפיע באופן משמעותי על תיקי חדלות פירעון עתידיים הכוללים חוב מזונות, שכן היא מדגישה את החשיבות של התחשבות לא רק באינטרסים של החייב אלא גם באלה של הנושים והציבור.
