במערכת המשפט בישראל זיכויים הינם דבר נדיר, שכיח יותר להגיע להסדרי טיעון, אבל במקרה של תושב השרון, אפילו הסטטיסטיקה לא הבינה איך זה קורה שבתוך חודשים ספורים הוא זוכה משני תיקים בהם הואשם בתקיפה, הפעם היתה זאת השופטת רקפת סגל מוהר שזיכתה אותו מכך שתקף את בנו.
על פי כתב אישום, שייחס לו עבירה של "תקיפה", היה הנאשם בתהליכי פרידה מאשתו, כך שהשניים התגוררו בנפרד – בעוד אשתו של הנאשם התגוררה בביתם יחד עם ילדיהם המשותפים, התגורר הנאשם במחסן הסמוך לבית. ביום האירוע, כך נטען בכתב האישום, הגיע בנו של הנאשם אל חצר הבית ובעת שיצא מרכבו, ניגש אליו הנאשם, דחף אותו, תפס בחוזקה בחולצתו והכה אותו במכת אגרוף לעבר פלג גופו העליון. הנאשם כפר בביצוע המעשים המיוחסים לו וטען כי היה זה הוא שהותקף על ידי הילדים והאישה.
ביקורת כלפי התביעה
מהעדויות שנשמעו והראיות שהוגשו, עלה בין היתר, כי הנאשם התקשר למוקד 100 של המשטרה פעמיים באותו היום בכדי לדווח שאשתו וילדיו מאיימים עליו ותוקפים אותו. כמו כן, נמסר סרטון על ידי אשתו של הנאשם בו נראה כי הנאשם מכה את בנו. הסרטון נמסר באיכות ירודה, אולם ניתן היה לשמוע כי אשתו של הנאשם אומרת לבנה "תמחק" ו"תן לו שירביץ לך" כאשר במקביל נשמע הנאשם נסער וצועק שהם רוצים להרוג אותו ולהוציא אותו מביתו.
השופטת סגל-מוהר קבעה, כי גרסת בנו של הנאשם לא הייתה עקבית ונמצאו בה סתירות של ממש, שכן בעדויותיו מסר עובדות שונות על אופי התקיפה ומקום התרחשותה. לבסוף, אישר בעדותו בבית המשפט כי אביו למעשה לא פגע בו. גם גרסת אשתו של הנאשם נשמעה בלתי משכנעת ולא מהימנה, שכן ביקשה לצייר את עצמה כאשה מוכה הסובלת מאלימות במשך שנים, אולם בסופו של דבר התברר כי הבסיס לגירושין של השניים הוא מצבה הבריאותי-נפשי והתנהגותה לכל אורך האירוע מצטיירת כהתנהגות מניפולטיבית.
לעומת זאת, השופטת הדגישה כי גרסתו של הנאשם נשמעה נכונה ומתאימה יותר לכלל הממצאים. השופטת אף מבקרת את התביעה על כך שלמרות שבנו של הנאשם אישר בחקירה נגדית כי הנאשם לא פגע בו, דרשה להרשיעו בתקיפה. לבסוף קבעה השופטת כי הנאשם לא תקף או ביקש לתקוף את בנו באופן המתואר בכתב האישום, ולכן יש לזכותו מכל אשמה, כאמור, זאת לאחר שזוכה לאחרונה בתיק דומה.
לצפייה ודירוג כבוד השופטת רקפת סגל- מוהר
