שתי צעירות מתל אביב ששחררו כלב מסוכן בחצר בית ספר, הואשמו לאחר שנטען כי הכלב נשך בעלים של כלב אחר וקטע את אצבעו.
האחת הודתה בהסדר מותנה ואילו חברתה שסירבה להודות זוכתה לאחר שבית המשפט קבע שלא ניתן להוכיח איזה כלב גרם לקטיעה ובאשר לכך שהכלב היה חופשי ללא רצועה, בית המשפט ציין מכיוון שאף אחד אחר לא הואשם בכך אי אפשר להרשיע את הצעירה בכך.
על פי כתב האישום, הנאשמת יחד עם שותפתה לדירה היו בעלים במשותף של כלב מסוג פיטבול שהיה מחויב מבחינה חוקית במחסום לפיו זאת, כבעל גנים של זן כלבים מסוכנים.
המתלונן היה בעלים של כלב גדול אחר מזן אקיטה אמריקאי וגם גיסתו של המתלונן שנכחה במקום בשעת האירוע הטראגי הגיעה למקום עם שני כלבים. המתלונן, הנאשמת ושותפתה לדירה הכירו זה את זה סביב הבעלות בכלבים.
בשעת אחר הצהריים ביום הרלוונטי הלכו יחדיו כל הארבעה לחצר מגודרת של בית ספר באזור מגוריהם, ושיחררו שם את הכלבים מרצועותיהם למעט כלב נוסף שהביאו איתן הנאשמת ושותפתה.
הואיל ומבחינה פורמאלית לא מדובר בגינת כלבים, השחרור מן הרצועות מנוגד לחוק.
כלבן של הנאשמת ושותפתה וכלבו של המתלונן החלו לריב, והנוכחים במקום ניסו להפריד ביניהם.
בשלב זה, המתלונן ננשך ואגודלו נקטע.
לטענת המתלונן וגיסתו, הכלב היה ללא מחסום, ואילו לטענת הנאשמת ושותפתה לדירה היה הכלב עם מחסום לפיו.
המחלוקת השנייה, היא מי מן הכלבים נשך את המתלונן וקטע את אצבעו.
המתלונן וגיסתו טענו כי כלבן של הנאשמת ושותפתה לדירה, שהיה ללא מחסום, הוא שנשך את המתלונן וקטע את אצבעו. הנאשמת ושותפתה לדירה סבורות שכיוון שכלבן היה עם מחסום לפיו, קרוב לוודאי שהמתלונן ננשך "בסערת הקרב" על ידי כלבו שלו.
"סערת הקרב"
בחקירתה במשטרה כשבוע לאחר האירוע הטראגי אמרה הנאשמת לחוקרת המשטרה כי בבית הספר שבו אירע המקרה יש מצלמות אבטחה, אך המשטרה לא תפסה סרטוני אבטחה כלשהם. התיק נגד שותפתה של הנאשמת לבעלות בכלב שהמתלונן טוען שנשכוֹ נסגר בהסדר מותנה, כאשר רק צוין סעיף עבירה של אי נקיטת אמצעי זהירות בחיה, אך לא צוינו בו עובדות כלשהן והשותפה העידה כי הודתה בביצוע העבירה במסגרת סגירת התיק בהסדר מותנה כיוון שכלבּהּ היה ללא רצועה כפי שנדרש בחוק.
השופט איתי הרמלין, ביקש מהתביעה לשקול מטעמי שוויון להציע הסדר זהה לנאשמת, אולם אלה סרבו והודיעו כי לא ניתן להחתים את הנאשמת על הסדר מותנה הנוגע לכתב אישום שלא מצוינות בו עובדות.
הנאשמת, שחששה מפני תביעה אזרחית על ידי המתלונן, סירבה לחתום על הסכם שכזה.
והמשפט נוהל וכאמור השופט הרמלין החליט לזכות אותה כי לא ניתן לקבוע מי מהכלבים הוא שנשך את המתלונן והרשעתה של הנאשמת בהליך פלילי על כך שהכלב היה ללא רצועה תהיה בגדר אכיפה מפלה, שעומדת בסתירה מהותית לתחושת הצדק וההגינות.
"אין כל ספק כי ההליכים נגד הנאשמת נוהלו בידי המדינה מתוך הנחה שכלבּהּ נשך את המתלונן וקטע בנשיכה זו את אצבעו. הואיל ועובדה זו לא הוכחה במידה הנדרשת, ויש ספק סביר שמא המתלונן ננשך על ידי כלבו שלו, אין מקום להטיל אחריות פלילית על הנאשמת בין אם היה כלבה עם מחסום ובין אם לאו", כתב השופט הרמלין והוסיף: "וודאי שאין מקום להרשיע את הנאשמת על כך שהכלב היה ללא רצועה, כאשר כל הנוכחים במקום שחררו את כלביהם מן הרצועות ובכך הפרו את החוק בדיוק כמוה".
לצפייה ודירוג כבוד השופט איתי הרמלין
