האם הודאה במשטרה וסרטון וידאו של צעיר הנאשם בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש, זאת לאחר שיצא מחניון מבלי לשלם ו'דחף' עם רכבו את המאבטח שנפצע, מספיקה להרשעה?
כנראה שלא, לאחר שהשופט אלכס אחטר, לאחרונה זיכה את הצעיר וציין כי למרות שגרסת הנאשם בבית המשפט הזויה, התביעה לא הביאה מספיק ראיות להוכחת אשמתו.
על פי כתב האישום, נהג הנאשם ברכב מסוג "מזדה" ועבר דרך מחסום היציאה של חניון הקניון וזאת מבלי לשלם ואף לא נענה לקריאות "עצור" של אחראי משמרת האבטחה.
בהמשך לכך, משלא נענה הנאשם לקריאות העצור, חסם המתלונן בגופו את היציאה מהקניון על מנת למנוע מהנאשם להימלט עם רכב, או אז, "דחף" אותו הנאשם באמצעות הרכב מהיציאה מהקניון ועד לכיכר הסמוכה ופגע ברגלו של המתלונן וגרם לו כתוצאה מכך לחבלות.
הנאשם עצמו שנחקר תחת אזהרה, כפר בעבירות בהן הוא נחשד.
לדבריו, הוא לא התכוון לדרוס אף אחד ולא דרס אף אחד הוא בדיוק יצא מהשער ראה אדם לבוש בבגדים שחורים, באותה תקופה הוא היה חייל מישהו צעק לו לעצור והוא נבהל מהמצב לא זיהה מי זה ונסע.
במשטרה הוא עוד אישר שהאוטו בו נהג שייך לאביו וטען שהיו איתו שני אנשים שרצו טרמפ.
כאשר נשאל מדוע חברו החזיק את המחסום ביציאה מהחניה השיב שזה לא חברו והוא לא יודע מי זה.
עוד הוסיף כי ראה את הבחור שאומר לו לעצור וטען שנבהל, פחד על חייו, והמשיך בנסיעה.
גם בסרטון השלישי שהוצג בפניו הכחיש הנאשם כי ידע שהפונים אליו הם שומרי הקניון וסבר שמדובר באנשים שרוצים לפגוע בו.
במשפט הוא כבר הכחיש את המיוחס לו וציין שאין לו כל קשר לפרשה.
הוא גם לא חשף את פרטיהם של אלה שנסעו עמו, אישר שהרכב בבעלותו של אביו, אך לא ידע מי נהג ברכב במועד זה.
הוא גם אישר בעדות פעם אחר פעם שהוא מגן עליהם, הוא מכיר אותם והוא בוחר באופן מודע לא לספק פרטים כלשהם לגביהם.
בלי הוכחות מספקות
התביעה, הפנתה במסגרת סיכומיה להודעות המתלונן במשטרה ולסרטון של מוקד האבטחה, וטענה כי עמדה בנטל המוטל עליה בהליך הפלילי והוכיחה מעבר לכל ספק סביר, שאכן הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. התובע ביקש שלא לתת אמון בגרסת הנאשם לרבות זו שנשמעה בבית המשפט שכן לטעמו מדובר בגרסה אותה כינה "הזויה".
השופט אחטר שקיבל את טענת התביעה רק בכך שגרסתו של הצעיר בבית המשפט היתה הזויה, אולם זיכה אותו מחמת הספק וציין בהחלטתו כי בסרטון לא נראה הנאשם כמי שנוהג ברכב וכאמור האדם הנוסף, זה שאחז במחסום, לא אותר וכן הנאשם לא זוהה על ידי מי מעדי התביעה כמי שנהג ברכב, לא נערך מסדר זיהוי, חי או תמונות, ולא נמצא בראיות המאשימה מידע מודיעיני שיש בו כדי לקשר בין הנאשם לבין מי שנהג בפועל ברכב בעת האירוע מושא הליך זה.
"התביעה לא הביאה ראיות ולא הסבירה כיצד היא מלכתחילה חשדה בנאשם כמי שנהג ברכב. חוליה חסרה זו היא החוליה המקשרת היכולה הייתה להוות דבר מה נוסף להודאת החוץ של הנאשם אך המאשימה לא הוכיחה זאת, אפילו לא בזיהוי הנאשם על ידי העדים, כך שלמעשה, אין בפניי כל ראיה הקושרת את הנאשם דווקא לנהיגה ברכב מלבד הודאתו. מאחר וגם בזו מסר הנאשם גרסה הזויה, הרי שלא ניתן לאמת את הפרטים שמסר באמצעות הסרטון", כתב השופט אחטר.
עוד הוסיף: "על פי הסרטונים, המחסום של החניון בפירוש עובד ובבירור ניתן להבחין שמדובר במאבטחים של הקניון. ככל שגרסאות הנאשם הזויות, אין הן יכולות להחליף את הדרישה מצד המאשימה להוכיח את טענותיה בראיות ואולם, זאת המאשימה לא עשתה".
לצפייה ודירוג כבוד השופט אלכס אחטר
