צעירה תושבת הדרום, בת 26, לא שלטה בעצביה ובתחנת המשטרה, כאשר שהתה בעימות סמוך לבן זוגה לשעבר, שהפר צו ותקף אותה סטרה לו בפניו.
המשטרה הגישה נגדה כתב אישום בגין תקיפה, בית המשפט ביטל את הרשעתה בפלילים וקבע כי היא תחתום על התחייבות בסך 2,000 שקלים, להימנע במשך שנה מביצוע עברות אלימות כלפי בן זוג.
הצעירה, הורשעה על פי הודאתה בכתב אישום שיחס לה תקיפת בן זוג. על פי עובדות כתב האישום, בן זוגה לשעבר, הגיע לביתה, חרף הוראה חוקית אשר אסרה עליו להיפגש עימה.
בהמשך הוא תקף אותה בכך שדחף וסטר לה בפניה, המשטרה שהוזעקה למקום עצרה אותו ובמהלך החקירה, כאשר השניים שהו בחדר החקירות, היא קמה מכיסאה וסטרה ללחיו.
התביעה טענה כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשי מאסר שניתן לרצותם בדרך של עבודות שירות, ועד 18 חודשי מאסר בפועל.
כמו כן התובעת עמדה על הערכים המוגנים שנפגעו שהם הגנה על שלמות גופו של אדם, ופגיעה בשלטון החוק וכן התנגדה לביטול הרשעת הנאשמת.
מנגד, ההגנה ביקשה להורות על ביטול הרשעתה של הנאשמת, ועמדה על נסיבות חייה המורכבות, והנזק שהרשעה פלילית עלולה לגרום לה. הסניגורית עמדה על נסיבות ביצוע העבירה, והדגישה כי האירועים שקדמו לה מכהים את חומרתה.
הנאשמת אכן סטרה למתלונן, אך עשתה זאת לאחר שהוא תקף אותה, הפר הוראה חוקית שאסרה עליו להיפגש עמה, ולאחר שהכחיש את מעשיו האלימים כלפיה – "איבדה את זה", וסטרה לו. "הנאשמת אזרה עוז ונפרדה מהמתלונן, הוא מגיע לביתה , פוגע בה, המשטרה מוציאה לו צו הרחקה, הוא שוב מגיע לביתה ושוב פוגע בה, כמה פעמים אישה צריכה להגיד לא כדי שיובן שהלא הוא לא…", תהתה הסנגורית.
הנסיבות מצדיקות
הצעירה, תוך כדי בכי אמרה בבית המשפט: "אני באמת מהתחלה הודיתי במה שעשיתי, אני הכי מצטערת, אני רוצה שיתחשבו בי בכל מה שקרה. אני עוברת נפשית דברים לא טובים מהקשר הזה. חוויתי הרבה טראומות ממנו. הסיבה שלא נפרדתי ממנו, כי דאגתי לו. הוא סכיזופרן ולא קל לחיות עם בן אדם כזה. לא התכוונתי לעשות את זה. אני מבקשת להתחשב בי, אני עובדת ויציבה. אני לא בן אדם כזה".
השופט גיל אדלמן, אשר ביטל את הרשעת הנאשמת בפלילים, ציין בפסק הדין כי המתלונן הפר את פרטיותה של הנאשמת בכך שהגיע לביתה, ורמס ברגל גסה את שלוות נפשה ושלמות גופה בכך שתקף אותה, בביתה, בעת שהיה אמור להיות מורחק ממנה.
"אחר שמשטרה הוזעקה למקום ובעת ששהו יחדיו המתלונן והנאשמת בחדר החקירות, היא סטרה לו. מובן שלא היה מדובר במהלך מתוכנן או באלימות לשמה, אלא בתגובה אלימה, מתוך מצוקה, כתוצאה מהאירועים שקדמו לה", כתב השופט אדלמן והוסיף: "נסיבות המקרה דנא מצדיקות הימנעות מהרשעת הנאשמת. התרשמתי, כי החרגתה של הנאשמת מהכלל המחייב הרשעה, לא תפגע בשיקולי הענישה האחרים, ובכללם האינטרס הציבורי".
