גם לסיים מערכת יחסים צריך לדעת ממי.
נער שיצא עם צעירה גדולה ממנו בארבע שנים, מצא את עצמו מואשם בעבירות תקיפה ואיומים, זאת לאחר שסיים את מערכת היחסים ונטען על ידי בני משפחתה של הנערה שהוא איים ותקף אותם.
שופט בית משפט השלום ברחובות, בנצי קבלר, שזיכה את הנער ציין בהחלטתו כי: "קיימים באח המתלונן ובאביו רצון להפללת הנאשם ולייחס לו צל כהרים"
האישום הראשון מתאר מפגש של הנער עם אחיה ואביה של חברתו לשעבר.
במהלך המפגש, ירק, תקף ואיים על האחים והאב בתחנת אוטובוס. האישום השני מתאר אירוע בקניון, בו נפגש עם אחד מאחיה, ובמהלך המפגש איים הנער על האח.
הנער, כפר בכתב האישום, וטען שהאירוע הראשון מעולם לא התרחש.
ביחס למפגש בקניון, אמר שאכן היה דין ודברים בין הצדדים, אבל לא איים על אף אחד מהמתלוננים ושלל אלימות מכל סוג.
התברר כי שבוע לאחר שנפרדו, החל הנער בזוגיות עם חברתה הטובה.
לטענתו, מעולם לא היו לו יחסים עם משפחתה של הצעירה שהתקשתה להשלים עם הפרידה.
בהליך ההוכחות, העידו אביה של הצעירה ואחיה. בתחילה, האב נחקר על ידי התביעה שביקשה בהמשיך להכריז עליו כעד עוין.
בניגוד לגרסתו במשטרה עליה חתם, פעמיים חזר ואמר במהלך המשפט שהנער אמנם איים, אך האיומים נאמרו לבתו והוא מסר אותם למשטרה.
בחקירתו הנגדית, הוסיף האב שהוא לא זוכר מתי אירע האירוע, וטען שבנו הלך להתלונן במשטרה יום למחרת האירוע, אך למעשה בנו מסר תלונה באותו היום.
גרסה לא עקבית
כשהוטח בו שהבן שלו סיפר לו על המקרה והוא לא חווה אותו בעצמו, אמר בתגובה "אני סתום לא יודע כלום, תעזבו אותי".
כשנאמר לו שאינו עקבי בגרסתו, מסר שדבריו מסולפים.
עדויות שאר בני המשפחה תמכו בכך שהאב לא נכח באירוע ברחוב.
פערים נוספים התבררו בגרסאות האחים, ועלו סתירות רבות ומהותיות, עד שלא ניתן היה ליישב ביניהן ובין העובדות שנטענו בכתב האישום.
אמנם, אחד העדים סובל מנכות נפשית, ציין השופט בנצי קבלר, אשר הקשה עליו למסור את העדות באופן שוטף, אך לא ניתן להתעלם מבעייתיות העדויות.
בין היתר, עלתה שונות במיקומים שנמסרו, בתוכן האיומים ובצירי הזמן כך שלא ניתן היה להבין כלל מה הייתה השתלשלות האירועים.
לפיכך קבע בית המשפט, כי התביעה לא הצליחה לעמוד בנטל המוטל עליה וזיכה את הנער, באישום הראשון באופן מלא, שכן לא ניתן היה לקבוע מה בוודאות אירע, אם בכלל.
באישום השני, זוכה מחמת הספק. אחד האחים העיד שבעת המפגש, אחז הנער בסכין יפנית, אבל הדבר לא יוחס לו בכתב האישום ובעדותו הבהיר שמדובר בסכין שנועדה לתיקון הפלאפון שלו בדוכן טלפונים.
מה אירע באמת?
"מכלול הראיות משאיר ספק לגבי עצם האמירה המאיימת", כתב השופט קבלר. "עצם הניסיון לייחס לאחיזת הסכין אלמנטים פליליים מעיד כי קיימים במתלונן ואביו רצון להפללת הנאשם ולייחס לו צל כהרים ועדויות שכאלו יש לנהוג בהן בזהירות רבה".
עוד הוסיף השופט כי "עדותם החלישה משמעותית את האישום השני. מלבד העדויות, לא הובאו ראיות נוספות להוכחת האירועים. לא תועדו החבלות, לא הוגשו צילומים או כל תיעוד אובייקטיבי אחר שיש בו כדי לשפוך אור על מה שאירע באמת. מנגד, עדותו של הנאשם הנער הייתה מהימנה וקוהרנטית. הוא לא התחמק משאלות ושמר על עמדתו לאורך כל ההליך".
