לבית משפט השלום בפתח תקווה הוגש כתב אישום נגד, פעיל השמאל, יהונתן פולק פסטרנק, בן 40 מתל אביב, לאחר שהשליך אבנים לעבר כוח מג"ב במהלך התפרעות ביהודה ושומרון. כתב האישום, מייחס לפסטרנק עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, התפרעות והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.
מכתב האישום, עולה כי בחודש האחרון פסטרנק לקח חלק בהתקהלות של מתפרעים באזור יהודה ושומרון שבמהלכה הציתו צמיגים על הכביש, ויידו אבנים לעבר כוחות מג"ב וצה"ל שנכחו במקום מתוקף תפקידם ובמטרה להשיב את הסדר. כשהגיע לאזור צוות של שוטרי מג"ב ברכב ממוגן, השליך פסטרנק שתי אבנים לעברם והן פגעו בחלקו הקדמי של הרכב. מיד לאחר מכן, החל לברוח מהשוטרים עד שנתפס על ידם. במקביל, משתתפים נוספים שזהותם לא ידועה יידו אבנים לעבר הכוח המשטרתי.
הפרקליטות ביקשה להאריך את מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים ובבקשה ציינה כי: "מסוכנותו של המשיב אף מתעצמת לנוכח תקופת מתיחות מוגברת בה מצויה מדינת ישראל, אשר משליכה במישרין על עניינו של המשיב, בשים לב למעשים המיוחסים לו ולנסיבות ביצועם".
ביהמ"ש על נאשם באיומים על בן גביר: "זה לא היה 'על אמת'"
תושב תל אביב, 32, הורשע כי התחזה לשוטר ואיים על איתמר בן גביר שהוא בדרך אליו עם אקדח ו-16 קליעים ל"טפל בו, באשתו ובילדיו". כעת, שופט בית משפט השלום בתל אביב, שמאי בקר, גזר עליו חצי שנת מאסר, תוך שקבע כי האיומים לא היו "על באמת", אלא להפליל את השוטר.
על פי כתב האישום, עבד נעראני הוא שוטר במשטרת ישראל ובין נעראני לבין הנאשם, קיימת הכרות מוקדמת, גם על רקע עבודתו של השוטר במשטרת ישראל וגם על רקע העובדה שנעראני הגיש תביעת לשון הרע נגד הנאשם ואחרים בבית משפט השלום בתל אביב.
החל מלפני כשנה החל הנאשם ליצור קשר עם קורבנות שונים, באמצעות ה'שירות ההיתולי', כאשר במהלך השיחות הטריד מתלוננים שונים, השמיע באוזניהם תכנים מאיימים ומטרידים, במבטאים שונים, כאשר בחלק מהפעמים הציג עצמו בפני המאוימים-מוטרדים כאילו היה נעראני, כאשר מספר הטלפון של האחרון אכן מופיע על צג הטלפון של המתלוננים.
אחת מהשיחות היותר מטרידות, היתה בחודש מאי האחרון בשעה אחת בלילה לערך התקשר הנאשם מהטלפון שלו לטלפון של חבר הכנסת (כתוארו אז) איתמר בן גביר, באמצעות השירות ההיתולי, כאילו המטלפן אל חבר הכנסת היה לא אחר מאשר נעראני.
השופט בקר ציין בגזר הדין כי "חובה עלינו לשמור במיוחד על עובדי ציבור, בוודאי גם על נבחריו, אם בכלל. בוודאי שבימים טרופים אלו, שבהם כל מצורע וזב חוטם מרשה לעצמו לאיים, או חלילה להרים יד – על עובדי הציבור ועל נבחריו".
